Incorrect Matches

Chapter 1:

יום ההתאמות הגיע.
היום שכולם חיכו לו, אך בו בזמן פחדו שיגיע.
והנה הוא כאן, היום זה היום.
היום כל אחד ואחת ידעו למי לבם שייך, או לא שייך, כי דבר זה לא בשליטתם.

דניאל מילר, אחד התלמידים המצטיינים של בית הספר, מתרגש אך חושש מהיום הזה.
הוא יודע שיחזור היום הביתה בידיעה שיש מישהי בחייו, והיא תשאר שם תמיד.
עד כמה שהוא בטוח בעצמו ויודע שהאחת שיבחרו בשבילו היא אחת הטובות, הוא עדיין חושש.
דניאל לא נער רגיל. הוא לא כמו הנערים הללו שיקבלו כל מה שיתנו להם כל עוד הם יפים ושווים.
לדניאל אכפת מהכל. הוא מעדיף לקבל את הדברים שהוא באמת רוצה בהם, ולא אחרת.
הדברים החשובים באמת.
דניאל מנער את ראשו ממחשבותיו הטרודות ונכנס בשער הגדול של בית הספר.
גל התלמידים שנמצא בפנים מקבל את פניו, והוא יכול לזהות את ההתרגשות והמתח שעוברת בראשו של כל אחד ואחת מהתלמידים לקראת היום.
הוא רץ במסדרונות וחולף על פני תלמידים רבים שמחייכים אליו ואומרים לו בוקר טוב.
הוא מגיע אל היציאה למגרשי הספורט ומצליח שלא לאחר לאימון הפוטבול.
"היי דני" אומרות כמה מעודדות שמתגודדות ביחד עם חבריו של דניאל ומצחקקות.
דניאל מחייך אליהם ומקבל את פניי חבריו.
"היי אחי" דניאל אומר לחברו הטוב פיטר, ומאגרף אותו בכתפו.
"היי דני" פיטר אומר לו ומחקה את קולותיהן של המעודדות, מה שגורם לכל החבורה לצחוק ולחקות אותן גם הם.
קופר, סאם, סקוט, תומאס, דיימון וכריס הם שאר חבריי קבוצת החברים של דניאל, והם 'חבורת המקובלים' ושחקני הפוטבול בבית הספר.
ודניאל הוא ראש נבחרת הפוטבול.
אולי קשה לכם לחשוב, שגאון כמו דניאל הוא המקובל ביותר. אך בעולם בו דניאל חי, במצב הזה בו המחשבים שולטים, החכמים הם מעל הכל.
או יותר נכון, מי שנבחר להיות חכם. ולדניאל היה הרבה מאוד מזל.

לאחר אימון הפוטבול, דניאל הלך עם חבריו והם התיישבו במועדון של בית הספר.
הם דיברו בינהם על היום.
"אז היום כשבוחרים התאמות, מי אתם חושבים שתצא לכם?" שואל סאם את כולם.
"לא יודע אחי, אבל אני חייב את אמילי הארט." אומר תומאס, וכל השאר צוחקים.
אמילי הארט היא התלמידה הכי שווה, חכמה, ו'כלבה' בבית הספר. כל הבנים רוצים אותה וכל הבנות מקנאות בה.
"היית מת, תום (קיצור של תומאס). אני הכי שם לך את אבריל אנדרסון." הפעם קופר אומר, והשאר שוב צוחקים.
"אבריל הזאת, הילדה מוזרה ברמות. אני אומר לכם, הכלבה הזאת טיפשה בדיוק כמו שהיא נראית." מעיר דניאל.
השאר מסכימים איתו אך סאם אומר,
"אבל תודה שהיית מת לעשות את היצור המוזר והיפה הזה ששמו אבריל"
"לא.. אני מעדיף את אמילי" אומר דיימון והם צוחקים.
לפתע נראה שאבריל נכנסת לחדר המועדון כשראשה המלא שיער זהוב שקוע בספר.
היא מתיישבת במרחק של שני מטרים מהחבורה של דניאל.
דיימון רואה אותה מתיישבת ולוחש לסאם שהוא רוצה לעשות לה תרגיל.
דיימון קם ממקומו ופונה אל אבריל, שעדיין שקועה בספר ולא שמה לב אליו.
"שלום יפהפייה" אומר לה דיימון בציניות.
היא מרימה את ראשה ואומרת;" תעוף מפה ותעזוב אותי בשקט, דביל"
דיימון מחקה פניי נעלב, וממשיך להציק לה.
"למה? מפחדת להתפתות לחושניות שלי, כלבה?" מתקרב אליה דיימון.
"אמרתי לך לעזוב אותי בשקט!"
"למה לי? כשאני יכול לשחק בך, כלבת שעשוע. רק אל תנשכי אותי" הוא מקרב את פניו אל פניה ומקרב את שפתיו אל שלה, כמאיים עליה.
"אסור לך לעשות לי כלום, אז כדי שתתרחק ותזהר ממני" מאיימת אבריל, אך מתחרטת על דבריה כשהוא צוחק.
היא קמה אליו ומתקרבת אליו יותר.
"יודע מה?" היא שואלת אותו כשהוא מבין ומתקרב גם.
"ידעתי שלא תוכלי לעמוד ביופי שנקרא דיימו-" לפני שדיימון מסיים את המשפט, אבריל מעיפה את ידה בעוצמה חזקה ביותר אל לחיו, וסוטרת לו.
דיימון מחזיק את לחיו האדומה ומתרחק.
"את משוגעת!" הוא קורא כשדניאל מגיע.
"לפעם הבאה תלמדו לעזוב אותי!" אבריל חוזרת אל מקומה, ואל הספר שלה, אך דניאל מקדים אותה ולוקח את הספר.
"כדי שתלמדי גם את איזה לקח, לא להתעסק איתנו, ולעשות מה שאומרים לך!" הוא אומר וקורע דף מהספר.
"לא! הספר הזה הוא הדבר היחיד שיש לי מ-" היא עוצרת ומתחרטת.
"פשוט תתן לי אותו!"
עכשיו כל שאר החבורה מתגודדת סביבם, ואבריל נראית חלשה וקטנה בתוך הסיבוך.
"את יודעת אבריל, דיברנו עלייך מקודם. על כמה שכולם רוצים לעשות אותך." אומר לה דניאל.
אבריל בולעת את הרוק המצטבר בפיה ולא מגיבה.
"אם את רוצה את הכבוד והספר שלך חזרה, יש לי עסקה בשבילך. את תעשי את זה עם אחד מאיתנו, ואנחנו נעזוב אותך לנפשך במשך כל השנה, ונתן לך את הספר" דניאל משלב את ידיו ומחייך.
"לך לעזאזל" אבריל אומרת ויורקת עליו. אבריל חוטפת את הספר מידו, ודוחפת לה יציאה ממעגל הבנים שמסביבה.
לפני שהם מספיקים אפילו לשים לב, היא יוצאת מהמועדון.
דניאל רדף אחריה, ושניהם נפלו ביחד בזמן שקול רמקולים התעורר לחיים.
"כל תלמידי כיתות י"ב, נא לגשת במיידי אל אולם האירועים לקבלת ההתאמות."
הקול חזר שוב ושוב, כדי להזכיר לכולם להגיע במהירות לאולם.
דניאל קם וחטף את הספר מידה של אבריל, הסתכל עליה במשך חצי שנייה ואז רץ לכיוון גל התלמידים שממהר לתפוס מקום באולם.
אבריל המאוכזבת והעצבנית קמה גם היא לכיוונם של גל התלמידים.

דניאל נכנס עם חבריו לאולם הגדול.
הוא התיישב איתם בשורה הראשונה והבחין באבריל שישבה מולם ביחד עם כל שאר הנערות בנות ה-18.
האולם מחולק לשני חלקים ; צד אחד של האולם היו הנערות, ובצד השני הנערים.
באמצע האולם קיימת במה, והמנהלת, מיס אוליביה עולה עליה. היא נואמת נאום ארוך ומשעמם שדניאל לא מקשיב לו.
מיס אוליביה יורדת מהבמה, ובמקומה עולה לבמה מחשב שלובש צורה אנושית של אישה בעלת שיער קצר ואדום ועיניים חומות. היא מדברת בקול צרוד ורובוטי.
המחשבית מדברת במהירות, ומסבירה את רעיון ההתאמות שכולם כבר יודעים היטב.
היא עוברת לקריאת ההתאמות, ושני נערים, נער ונערה, עולים לבמה ומקבלים את תעודת ההתאמה שלהם. וכך הלאה, דניאל צופה בדמות המחשב שמקריאה עוד ועוד זוגות שעולים במהירות אל הבמה.
כל הזוגות עד עכשיו נראים מרוצים מהבחירה, מה שגורם לדניאל להיות רגוע והוא מבין שכנראה עושים את הבחירות בדייקנות רבה.
עכשיו דניאל צופה בחברו דיימון וילדה בשם אנסטסיה מקבוצת המעודדות עולים אל הבמה. דניאל צופה בהם יורדים מהבמה והולכים למקום שבו יושבים הזוגות העתידיים. כך זה ממשיך עם שאר חבריו, קופר, סאם, סקוט, תומאס וכריס.
דניאל מסיק שעכשיו תורו.
כל חבריו קיבלו מעודדות או נערות חכמות ויפות, והוא בטוח בעצמו שהוא יקבל גם אחת כזאת, אולי אפילו את אמילי הארט.
"דניאל מילר" המחשבית קוראת, ודניאל נעמד במקומו ומצפה שתקרא את בת זוגו.
"ו.. אבריל אנדרסון".
דניאל קפא במקומו בפה פעור, וכך גם אבריל. לא, זה לא קורה לי! חשב דניאל.
"אתם מתכוונים להתקדם?" לפתע שאלה הרובוטית, מה שהעיר את שניהם ודרבן אותם להמשיך.
אבריל עשתה צעד לעבר הבמה ודניאל מתקדם איתה. שניהם להוטים להגיע יותר מהר, רוצים לגמור עם זה כבר.
הם עלו לבמה. בזמן שהרובוטית בירכה אותם, דניאל חשב בכל כוחו על דברים נוגדים למצב.
הוא אמר לעצמו שהם לא יהיו במילא ביחד עד שלשניהם ימלאו שמונה עשר שנים.
הוא חשב שאולי תהיה דרך להחליף, הרי אבריל בטוח תרצה להחליף התאמה.
אבל, זאת התאמה- האחד או האחת בשבילך. מה שאומר שמצאו את שניהם להכי מתאימים אחד לשני.
אך איך דבר זה הגיוני?
המחשבית הביאה להם את תעודת ההתאמות, ושניהם הלכו בשקט ויתיישבו במקומם של הזוגות.
כל חבריו של דניאל הסתכלו עליו בתדהמה, וכך גם שאר הנערים.
דניאל רצה להגיד לאבריל כל כך הרבה דברים, אך חשש להוציא מילה מפיו.
אבריל לא אמרה דבר, ונמנעה מקשר עין.
הדבר היחיד שעלה בראשו של דניאל היה להחזיר לאבריל את הספר שלה, וכך הוא עשה.

אבריל הסתובבה שהרגישה את ידו על ברכיה, וראתה שהוא מושיט לה את הספר.
היא חטפה אותו מידיו וחיבקה את הספר חזק, מתנחמת בעובדה שהוא הדבר היחיד שנשאר לה לאהוב.

_______________________________________

קרדיט לקורל: Kokalbauman1