אני כל כך כל כך כל כך מצטערת שלא העלתי עד עכשיו פרק ולקח לי מלא זמן.. הייתי בתקופה ממש לחוצה ובזמן האחרון אני הרבה לא מרגישה טוב אז זה קצת השפיע על התפקוד שלי.. בקיצור, מקווה שתהנו מהפרק ואחרי זה אני כבר אעלה יותר מהר ❤
אני עדיין לא מבינה למה אני בכלל מתייגת אותך איו ziamilylarry
-------------
נקודת מבט לואי:
אני שומע גרירות רגליים באות מתוך הבית. הידית הסתובבה באיטיות והדלת נפתחה בחריקה.
המראה שאני רואה הוא עוצר נשימה ושובר את לבבי. עיניי האמרלד שלו מלאות בדם ואפו אדום. בחור מסכן, בקושי יכול לעמוד.
ליבי נקרע עוד יותר כשראיתי דם נוזל מזרעותיו.
"לואי.." הוא לחש בגיחוך.
אני לא אומר דבר ורק נצמד אליו. רציתי לחבק אותו לנצח אבל אני צריך לעזור לו.
אני הולך במסדרון, מחפש את השירותים. לאחר כמה דקות, אני מוצא את החדר שעוצב בפשטות. אני פותח את המגירות במטרה למצוא אלכוהול לחיטוי ותחבושות.
אני מוצא בקבוק חצי ריק של אלכוהול לחיטוי, והתחבושות נמצאות לאחר חיפוש קצר בעוד כמה מגירות. אני יוצא מהחדר וחוזר לאיפה שהארי נמצא בו לרוב, הסלון.
כשאני חוזר לסלון, אף אחד לא נמצא על הספה. אני רץ ברחבי ביתו, צועק את שמו כשפאניקה מחלחלת בי. אני חושב על המקום האחרון שהוא יכול להיות בו. אני רץ מחוץ לדלתו, מסתכל למעלה אל הגג, והנה הוא שם; עומד לבדו עם בקבוק של "ג'ק דניאלס" (-סוג של אלכוהול).
אני רואה את הסולם שטיפס בו, ובמהירות אני מטפס במעלה הסולם.
אני מגיע אל הגג וזוחל לכיוונו של הארי בגלל שאני מפחד לעמוד. אני מתקדם אליו, וכשאני קרוב מספיק אני מחבק אותו בחוזקה.
הטעות שעשיתי הייתה ששיחררתי אותו.
הוא ניסה לקפוץ למטה אבל ידי נצמדה אליו ותפסה את ידו. החזקתי אותו חזק והפעם לא התכוונתי לשחרר.
ירדנו למטה בסולם ונכנסנו לביתו. הוא יושב על הספה, חסר רגשות כאשר הוא נועץ מבט במה שנמצא מולו.
אני שופך לתוך ידי כמות קטנה של אלכוהול החיטוי ובעדינות משפשף את זה על זרועו, בעוד הוא מתכווץ להרגשת העקצוץ. לאחר מכן, אני חובש את ידו עם התחבושת.
אני תופס את ידו ושנינו נעמדים.
"איפה החדר שלך?" אני שואל אותו, מוודא שאני מדבר בעדינות.
הוא באיטיות מוביל אותי לאורך המסדרון, ופותח דלת שחושפת את חדרו הפשוט.
אני מוליך אותו לכיוון מיטתו ומשכיב אותו. אני עוטף אותו כמו שאימי נהגה לעשות לי. רק לאחר כל זה אני נשכב על המצעים ונרדם באיטיות.
אני קם ביום למחרת, ובודק בטלפון מה השעה. צהריים.
אני מעיף מבט בהארי שנמצא מאחורי כתפי, כדי לראות אותו ישן ברוגע.
אני הולך למטבח לבשל לי ולהארי ארוחה. אני די גאה בתוצר בהתחשב בכך שרוב האוכל שאני מכין יוצא מהמיקרוגל. עוף עטוף בנקניק ממולא בגבינת מוצרלה ובצד, מחית תוצרת בית. אני מסרב לאכול בלי הארי אז אני חוזר לחדרו, איפה שהמזוודה שלי נמצאת, ולוקח תלבושת אקראית.
אני הולך לחדר האמבטיה, נועל את הדלת, מתפשט ונכנס למקלחת.
"חם!" אני צועק בזמן שאני בורח מהמקלחת, שוכח שאני לא נמצא בביתי.
כמובן שהארי מתעורר ברגע הזה, והנה הוא כאן- עם בגדים עליו.
"אופס." אני אומר, שוכח שאני עירום.
"היי." הוא אמר, ושנינו מחיים מחדש את המילים הראשונות.
הארי נועץ בי מבט בוחן ופותח את פיו בשביל לדבר.
"אני יודע אני הולך להתקלח." אני אומר בזמן שאני מתקדם חזרה לעבר חדר האמבטיה, לגמרי מתרגש.
אני חוזר להתקלח במים קרים. לאחר שהתלבשתי, אנחנו אוכלים ואני מבולבל כשהארי מודה לי שוב ושוב על הארוחה.
החלטנו לצאת לבחוץ ולעשות משהו, אבל קודם הארי היה צריך להתקלח.
אני מחכה לו שיסיים להתקלח בזמן שאני סורק את ביתו. הוא לגמרי פליין ג'יין על קישוטים (-זו איזשהי תוכנית טלוויזיה אבל לא ממש הבנתי את הכוונה), אבל אני לא יכול להאשים אותו על זה כי הוא ככל הנראה רק עבר דירה.
ברגע שהארי סיים להתקלח הגעתי חזרה לסלון, מחכה לו בעוד הוא מגיע לבוש ומאורגן. התזמון המושלם.
שנינו יוצאים מהבית ונכנסים למכוניתו של הארי.
"לאן אנחנו הולכים?" שאלתי אותו כשהוא סובב את המפתח של האוטו.
"השאלה היא לאן אנחנו לא הולכים." הוא אמר עם חיוך קטן שמסתלסל על שפתיו.
יצאנו מהחנייה שלו וגם מעירו. הגענו למצעד גדול שעדיין התארגן.
הבנתי במהירות מה זה. מצעד הגאווה.
דמעות של שמחה זרמו על פניי וכשיצאתי מהמכונית חיבקתי את הארי בחוזקה. הלכנו לכיוון השומר ונתנו לו את הכרטיס שלנו.
זה עומד להיות נהדר.
YOU ARE READING
Kik Me // L.S {On Hold}
Fanfictionone day Louis opened Kik to talk to his friend Liam, but he saw a message from a curly haired lad reading "Hey Nail". And that's where their story begins. יום אחד לואי פתח את הקיק כדי לדבר עם חברו ליאם, אך הוא ראה הודעה מבחור עם שיער מתולתל שאומרת:...
