זה עוד לא ניגמר?

פרק 1- כשגיליתי

לגלות שאני מאוהבת, ולהודות בזה, היה תהליך בפני עצמו. ברגע שחשבתי עליו הרבה יותר, הבנתי שמשהו קורה עם הלב שלי. שהוא מצא לו מישהו להתאהב בו. לקח לי זמן להבין מה קורה. בכל זאת, אהבה ראשונה; ועוד אליו, לילד ההכי לא צפוי הזה. אז כשהתאהבתי בעומר, וכשסוף סוף הצלחתי להודות בכך, חשתי חיבה אליי גם ממנו. 

אולי גם הוא מחבב אותי..? לא... מה הסיכוי שהוא התאהב בילדה כמוני.. למרות, שאנחנו ביחד בנבחרת השחייה, אנחנו ביחד כל כך הרבה פעמים בשבוע.. אולי זאת לא אהבה כמו שאני חשה אליו, אולי זה אהבה כמו אל אחות..? ואולי אני חשה את אותו הדבר אליו? התבלבלתי. אבל גם לא יכולתי לדבר.

מאז ועד היום לא סיפרתי לאף אחד שאני אוהבת אותו, ואני אוהבת אותו הרבה זמן. זה לא שלא רציתי, ההפך הוא הנכון. לפעמים אפילו דמיינתי איך יהיה לספר לחברות שלי שאני מאוהבת, אבל אז חשבתי במי אני מאוהבת והתחרטתי. אתם לא מכירים את עומר. עומר הוא טיפוס שונה, אבל באותו הזמן סתם כמו כל הבנים. עומר הוא ערס כזה, כשאני רואה אותו בבית ספר תמיד יושבות עליו עוד שתי בנות והוא מוערץ על ידי בנות ובנים. אבל כשהוא מגיע לבריכה לאימון, הוא כמעט בן אדם שונה. שונה לטובה. אני יכולה לנהל איתו שיחות ארוכות ומלאות, וכשהוא מחייך אליי אני נמסה ומתאהבת בו מחדש. 

היו לי עם עומר הרבה חוויות טובות, אחת מהן היא שטסנו למחנה אימונים, קצת אחרי שהתוודתי לעצמי שאני אוהבת אותו. טסנו לשבועיים לבלגיה, בלי הורים - רק ילדים ומאמן, במטרה להתאמן ולצבור חוויות! שם גיליתי שיש מצב קטנטן שגם הוא אוהב אותי. הייתי תמיד שוחים ביחד, תמיד צוחקים ונקלעים לשיחות ארוכות. אני בחיים לא אשכח איך אחרי אימון אחד חברה שלי שהיא כמו אחותי, מישל, אמרה לי ש"בדוק לעומר יש קראש עלייך". זה היה מביך ומדהים בו זמנים, כי היא לא ידעה שגם לי יש קראש עליו.

מה שמוזר בכל הסיפור הזה, זה שעומר גדול ממני בכמעט שנתיים. כמו שכבר קראתם, עומר ערס אבל גם יש לו חיוך ממיס. אבל אתם לא יודעים עליי שום דבר. אף פעם לא הייתי מהילדות האלו שיש להם יותר מדי ביטחון. אני שקטה כשלא מכירים אותי מספיק, אבל כשמכירים אותי- אני לא יכולה לשתוק. אז אף פעם לא חשבתי שעומר ראה את אני האמיתית, ולכן לא הבנתי אם הוא יודע מי אני.. 

כל העיניין הזה של אהבה פתאום היה לי מוזר, אבל זה רק הלך והסתבך.