התחילה השנה הלימודית החדשה. כמו כל שנה לימודית חדשה, התחילה עונה חדשה בשחייה. אחרי חופש של חודש מהאימונים, שבהם לא דיברתי איתו, ורק לפעמים התגעגעתי, חזרנו לשגרה רגילה. עוד פעם לראות אותו כל יום. עוד פעם להבין שאני לא אהיה איתו אף פעם. כל פעם מחדש. לפעמים אם לא הייתי רואה אותו כמה ימים הייתי מתגעגעת אליו יותר מאשר לבריכה או לחברים שלי בקבוצה. הייתי באה לאימונים שמחה כי ידעתי שאני אראה אותו. ואם הוא לא בא לאימון מפלס האושר שלי היה יורד במעט. היה לי קשה שאף אחד לא יודע את הסוד שלי, שאני אוהבת אותו. אבל זה היה בסדר ככה. לפעמים ניסו לשדך לי ילדים אחרים. גם אם זה היה בצחוק, יצא לי חיוך מובך, כי ידעתי שלא יהיה לי מישהו אחר בראש בקרוב.
חברה שלי, לינוי, הייתה בשיא התקופה שלה. היא שמחה כל יום. כל יום ראיתי אותה מאושרת ומחייכת וצוחקת. בהמשך תבינו למה זה היה השיא, ולמה זה כל כך נדיר. אפילו לא היינו כל כך קרובות אז. היא אפילו לא סיפרה לי על החבר החדש שלה. שמעתי את זה במקרה מחברה אחרת שלי. שמחתי בשבילה. וזה היה גם קצת טוב יותר בשבילי. ללינוי יש גוף קצת יותר יפה משלי, והיא גם יותר קרובה לגיל של עומר, מה שאומר שאם כבר לעומר תהיה חברה מהקבוצה, היא כנראה תהיה לינוי. אבל כשהוא שמע את החדשות על החבר שלה הוא לא התרגש בכלל. לרגע חשבתי שאולי יש סיכוי קטנקטן שהוא אוהב אותי..
.........
חצי שנה עברה, ואיתם התקופה הטובה של לינוי חלפה. הם ניפרדו, אחרי כמעט חודש של מריבות קשות, שהוא האשים אותה בכולן. היא הייתה שבורה, ילדה קטנה ומסכנה. למרות שהייתה גדולה ממני בשנה, אימצתי אותה תחת חסותי, כדי לשמור עליה. היא בכתה לי, ואני יעצתי לה. למרות שלא היה לי ניסיון כלל עם מערכות יחסים כאלו. היא עדיין אהבה אותו, אבל המשפחה שלה לא. כל מי שהכיר אותו אמר לה שאסור לה להיות איתו, אבל היא לא האמינה. היא רק רצתה אהבה אמיתית, וכשמצאה אותה היא התרסקה לה בפרצוף.
כאן רק מתחיל הסיפור של לינוי ושלי. הילדה המסכנה שלי, שעד לפני חודש היא ואני סחבנו את כל הכאב שלה על גבינו לבדינו.
YOU ARE READING
זה עוד לא ניגמר?
Romanzi rosa / ChickLitסיפור זה הוא סיפור אמיתי שלי, שהרבה זמן הרגשתי שאני חייבת לפרוק. שיניתי שמות, מקומות, גילאים, הכל כדי לשמור על פרטיות. זה עוסק באהבה, נצלנות, ועוד רגשות שחוויתי מאז שגיליתי שהתאהבתי.
