המרחק?

0.1

שיר לפרק-hero של Enrique Iglesias

עוד בוקר, עוד ״כיף״ אמרה אוולין בקרירות לעצמה
היא קמה מהמיטה בקלות רבה, היא תמיד הייתה ״ילדה של בוקר״ ניגשה אל הארון והוציאה משם סוודר שחור וג׳ינס כחול כהה עם קרעים. ״את לא יכולה לשים את הסוודר השחור עם הג'ינס הזה, זה יותר מדי שחור״ הכריזה אמה שותפתה לחדר. שתקי. ואין דבר כזה יותר מדי שחור. עניתי ושתינו צחקנו

שתיהן יצאו מחדר הפנימייה ״המסריחה״ כמו שהן נוהגות לקרוא לה. והלכו מיד לשולחן שלהם עם עוד כמה חברים.

״תשבו ותסתמו המנהלת מודיעה איזה הודעה מעפנה״ אמר תום; ילד מהחבורה.

״השנה ישלחו 10 ילדים לבית ספר שנמצא לא במסגרת הפנימייה״ הכריזה המנהלת. ״ וואו איזה מזל גדול״ אמרת בציניות וכמה מהילדים בחבורה שמעו וצחקו גם הם

התלמידים שנשלחים הם: בלה בלה אמה קרוס בלה בלה אוולין ג׳ונסון בלה בלה בלה בלה

״כמובן״ מלמלתי בכעס

״תתחילו לארוז עכשיו, תצאו לבית הספר מחר על הבוקר״

״איפה נישן ?״ התפרצתי לדבריה
היא נראתה קצת מופתעת ופגועה אבל מיד חזרה לפרצופה האדיש וענתה לי: יהיו כמה ילדים שתלונו אצלם עד סוף השנה.

״תמשיכו בארוחת הבוקר והמשך יום נעים״ המשיכה המנהלת
...................
זה באופן רישמי היום הכי מעצבן בחיים שלי אמרה אוולין וצנחה על מיטטה. ״את אורזת או מה?״ שאלה אמה
״את באמת רוצה ללכת לבית ספר הזה?״
״כן סוף סוף לצאת מפה ואולי גם לראות את ההורים שלי.. את החלק האחרון מלמלה, כאילו לא רצתה שאשמע, פחדה.

ארזתי לבסוף הכל, לא שבאתי לפה עם כל כך הרבה תודות להורים המעפנים שלי, שגם היכניסו אותי לפה...
....................
השעון המעורר צלצל וצרם בעוזניי
אבל לפחות אנחנו עפים מפה.
שמתי חולצה בורדו ארוכה וג׳ינס שחור סקיני
ונעלי הוואנס השחורות שלי.

עלינו על האוטובוס, שמתי את האוזניות שלי והבטתי מבעד לחלון.
פתאום שמעתי בום הכל היה שחור, נבהלתי. כולם היו בהיסטריה ולא הבינו מה קורה, גם אני לא הבנתי, הכל היה מוצף מים תוך שניות. נפלנו לנהר, מה שמסביר את הבום.
כבר המים הגיעו עד הסוף וכולם היו מתחת למים, רגועים, מסתכלים עליי, ואני לאט לאט מאבדת את האוויר המעט שהספקתי לקחת. הכל שחור. ואז... התעוררתי
התעוררתי וישר לקחתי נשימה עמוקה ישר אמה שאלה אותי מה קרה והסברתי לה שהכל בסדר, רק רציתי שנגיע כבר

סוף סוף! הכרזתי שירדנו מהאוטובוס וישר התמתחתי.

נכנסו לבית ספר וכמו כל בית ספר- היה מדכא
כבר התחלנו ללמוד ונתנו לנו שיעורי בית: הם אכזריים

בסוף היום אמרו לנו אצל איזה אנשים אנחנו נלוּן
אני הולכת לנער ממש נחמד וגבוה, עם עיניים חומות ושיער חום כהה, היה לו גם עור חיוור ובהיר.
אבל לא שפטתי אותו. נתתי לו הזדמנות מאחר ואני לא מכירה אותו. קוראים לו ג'ורג׳.

הגענו לבית שלו והוא הראה לי את החדרי אמבטיה, שינה, מטבח. והיה ממש נחמד. מיהרתי לשפוט אותו, הוא ממש נחמד

התקלחתי עשיתי צמה סינית שיצאה לי מאוד מאוד ארוכה בהתחשב לזה שלא גזרתי את השיער כבר 4 שנים. שמתי טרנינג של ויקטוריה סיקרט וחולצה אפורה משוחררת.

עשיתי שיעורים והחלטתי ללכת לישון. הלכתי לחדר של ג׳ורג׳
כדי להגיד לו לילה טוב אבל אז ראיתי שהדלת שלו פתוחה במקצת והסתכלתי פנימה ראיתי שהוא עושה משהו. הוא מדפיס תמונה, ראיתי דמות של בת. בטח של חברה שלו- איזה חמוד
נכנסתי לחדר ואמרתי לו לילה טוב הוא נלחץ ואז חזר למבטו הרגיל, התקרבתי אליו הייתי מסוקרנת ורציתי לדעת של מי התמונה בוודאות וראיתי שהתמונה הזאת היא של...

של מי התמונה ?! דאם דאם דאםםםם
אני ממש אשמח אם תצביעו ותעשו תגובות זה מדרבן אותי להמשיך וכמובן שאני אשמח אם אתם נהנים מהסיפור שלי