אוהבת אתכןןןן ❤️
ורק עדכון; למי שקוראת את הפאנפיק האחר שלי (You're such a whore, Lou -פרק יעלה ביום שישי ☺️ תהנו!)
לואי: ה׳?
לואי: אני יודע שמאוחר אבל אני לא יכול להירדם
לואי: אתה ער?
לואי: ברור שלא... 3 בבוקר
לואי: סליחה
הארי: לאלאלא אני ער!!!
הארי: אני ער לוווו אני פה בשבילך!!!
לואי: לא לא סליחה מאוחר תחזור לישון
הארי: לואי אני רציני אני כאן בשבילך!!!!
לואי: בטוח?
הארי: כןכןכן אמרתי לך כבר שאני תמיד אהיה כאן בשבילך!!
לואי: יופי כי אני לא מצליח לישון :(
הארי: למה
לואי: לוידע אני חושב יותר מדי
לואי: בכללי אני עושה את זה לאחרונה
הארי: אווו בייבי מסכן
הארי: סליחה סליחה התכוונתי אתה מסכן
לואי: זה בסדר
לואי: אני פשוט לא יכול לישון
הארי: אני יכול להתקשר אליך אם אתה רוצה
הארי: להקריא לך ספר או משהו
לואי: כן בבקשההה
הארי: אוקיי שניה
הארי לא ידע למה הוא פתאום לחוץ. אולי זה היה בגלל שזאת הפעם הראשונה שהם מדברים בטלפון בחודשים האחרונים. חמישה חודשים, ליתר דיוק. המחשבה על הקול המלאכי של לואי גרמה לבטן שלו להסתבך, אבל הוא נזכר שלואי מחכה לו. אז הוא הרים את הטלפון וחייג.
״הלו?״
״היי לואי.״
״היי האז״
״...״
״הארי? אתה עדיין שם?״
״כן, כן, סליחה. הדעת שלי הוסחה.״
״ממה?״
״הקול של - שום דבר, רק חיפשתי ספר להקריא לך.״
״אני מצטער שהערתי אותך.״
״זה בסדר, באמת. רק רציתי לדעת שהכל בסדר איתך.״
״אני פשוט לא יכול להרדם. אני לא מפסיק לחשוב, וזה לא טוב לחשוב בשעה כזאת מאוחרת.״
