Love Hurts

פרק 4

חשוב!! תקראו בסוף
להאזנה: the a team cover
מומלץ לקרוא עם השיר תהנו ❤

קמתי בבוקר בהרגשה טיפה יותר טובה. אני לא ישקר זה עדיין כואב אבל די כמה אפשר? הגיע הזמן לשחרר קצת לא?

החלטתי לצאת לריצה קצרה לבשתי בגדים ואספתי את שיערי לקוקו גבוה. לקחתי את האוזניות שמה שירים ויוצאת.

אני אוהבת לרוץ אבל בזמן האחרון זה קשה לי יותר, הדממה כואבת והמחשבות על כל מה שקרה שוב פעם חוזרות.

יודעים, זה די קשה להסביר את החלל הריק הזה שנשאר, אולי זה ישמע לכם שאני מגזימה בתגובה שלי ויודעים מה? צודקים אני באמת מגזימה.

אבל זה כואב כלכך התחושה הזאת של לשבת בבית בימים קרים בלי החיבוק שלו, התחושה הזאת שאין לך ידיים מחבקות לרוץ אליהן שקשה ואין מי שישתיק אותך בנשיקה שאת שוב מדברת קצת יותר מידי.

תמיד אמרו לי שהחלק הכי כואב בפרידה זה השלב בו אתה מבין כמה הוא חסר אבל אף פעם לא הבנתי כמה התרגלתי לנשיקות, לחיבוקים, למילים היפות.

אתה אף פעם לא מעריך דברים מספיק עד שאתה מאבד אותם לא ככה? אולי באמת לא הערכתי אותו מספיק אבל עכשיו הוא כל כך חסר לי.

אני יודעת אני יודעת זמן מרפה את הכל ואני חייבת להפסיק לבכות עליו כמו מטומטמת אבל באמת שזה קשה, למה שאני עוברת על תמונות באינסטגרם ורואה תמונה שלו עם מישהי זה צובט כלכך למה הוא לא יכול לצאת מהלב שלי כמו שהוא יצא מהחיים שלי?

למה רק לי זה עדיין כואב והוא עכשיו מתנשק איתה, לוחש לה שהוא אוהב אותה, שהיא האחת שלו בדיוק כמו שהוא לחש לי עד לא מזמן. איך הוא התקדם הלאה כל כך מהר?

בלי ששמתי לב התנגשתי במישהו ונפלתי על הרצפה. הרמתי את מבטי וראיתי נער שנראה בגיל שלי.

'הי את בסדר?' שאל מושיט את ידו 'כן אני חושבת' אני נאחזת בידו השרירית וקמה לעמידה.

'עידן' הוא הציג את עצמו 'נועם' חייכתי. 'אז מה יפה כמוך עושה במקום כזה?' שאל ואני צחקתי 'יש אותך ביותר נדוש?' עקצתי והוא צחק.

התקדמו לעבר הספסל שהיה לא רחוק מאיתנו מתיישבים. 'למה בכית?' שאל בישירות

'לא בכיתי' עניתי לא ובאמת לא בכיתי. נראה לי, לא בכיתי נכון? 'כן ספרי את זה לעיניים האדומות והנפוחות שלך' גיחך

מה מתי בכיתי בכלל? לא שמתי לב. אולי מרוב מחשבות, זה קרה לי לא מעט בימים האחרונים שאני שוקעת במחשבות מתנתקת מכולם והדמעות פשוט זולגות בלי שאני שמה לב.

'נועם' הוא העביר יד מול פרצופי 'את כאן?' ניערתי את ראשי, 'כן מצטערת סתם שקעתי במחשבות'

'את רוצה לספר לי למה בכית' שאל 'זה בסדר אני אהיה בסדר' אמרתי מנסה לחייך 'נו באמת אל תגידי שלא באלך לשפוך את סיפור חייך הקורע לב מול אדם זר שפגשת רק עכשיו' אמר עושה את עצמו מופתע 'אין אחד שזה לא החלום שלו' חייך אלי חיוך כובש

חייכתי אליו בחזרה 'אווו זה החיוך שאני מחפש!' הוא שרק בהתלהבות ואני צחקתי 'גם צחוק?' שאל בהפתעה מזויפת 'אין אני פשוט מוכשר' ממלמל 'שכחת צנוע'  הוספתי בעודי צוחקת. 'יש לך צחוק יפה, את חייבת לצחוק יותר' הוא חייך אלי וחייכתי אליו בחזרה.

'מה השעה?' שאלתי מסתכלת על שעוני 'וואו כבר מאוחר אני חייבת לזוז. היה לי ממש כיף תודה על הכל' אמרתי לו באמת מודה לו הוא הצליח להוציא אותי קצת מהבאסה

'רגע נועם' הוא קרא שנייה לפני שהלכתי 'אה?' שאלתי מסתובבת אליו 'אני יכול לקבל את המספר שלך?' הוא שאל בביישנות מגרד את עורפו.

חייכתי אליו בחזרה לוקחת את הטלפון וכותבת את המספר שלי.  'אני באמת חייבת לזוז, תודה על הכל' אמרתי מסתובבת והוכלת משם.
_______________________________________

היי כולן
מצטערת שלקח לי הרבה זמן לעלות פרק היה לי מחסום כתיבה וגם הפרק הזה יצא גרוע.
אני יודעת שאין הרבה קוראות וזה די מבאס אז אני אשמח אם רק תוכלו ללחוץ על הכוכב זה ממש ממש יעודד אותי או אפילו להביא קוראות.

בכל מקרה חג שני שמח לכולן❤❤