shy girl | H.S & A.G

[1]

"גברת גרנדה!"

"כן" אמרתי בעייפות אחרי שהתעוררתי משנתי.

"השיעור שלי זה לא מקום שבו את יכולה לישון מתי שבא לך!"

"אני מצטערת, זה לא יקרה שוב." אמרתי במבוכה

"את נרדמת בשיעור שלי יותר מדי פעמים. תתאפסי על עצמך." אמרה גברת וונדרוול, והפנתה את מבטה לכיתה.

סידרתי את כיסאי והעפתי את האבק מהחצאית שלי.

השיעורים פה כל כך מרדימים.
חשבתי לעצמי בזמן שבהיתי בחלון.

הגעתי רק לפני שבועיים וחצי לצ'אפל הילס, והחומר היה כל כך משעמם, שנרדמתי בשיעורים לעיתים קרובות.

כשנגמר השיעור יצאתי מהכיתה והלכתי לכיוון הלוקר שלי.

לקחתי את המחברות והספרים שלי לשיעור הבא, וחיפשתי את הכיתה.

"אריאנה" שמעתי קול עמוק שבא מאחוריי.

"כן" אמרתי והסתובבתי לכיוון האיש.

הוא היה מושך מאוד.
היו לו עיניים ירוקות מנצנצות, ותלתלים שנפלו על מצחו.

נזכרתי שהוא לומד איתי בשיעור ספרות.
הוא יושב מאחורה בשקט מוחלט. לא מפריע אך גם לא משתתף.

כמוני.

"את חדשה פה נכון?"

הנהנתי בראשי.

"את רוצה שאני אעשה לך סיור?"

חיפשתי דרך לדחות אותו בנחמדות ופתאום אליסון באה.

"שאלת אותה אם היא רוצה סיור?"

"כן" הוא אמר ונהיה לחוץ.

"ברור שהיא תשמח לסיור נכון אנה?" אליסון אמרה ודרכה על רגלי בלי שהארי ראה.

״בטח״ עניתי בלי רצון.

אליסון יושבת לידי בשיעורי מתימטיקה וכימיה.

היא הילדה הראשונה והיחידה בנתיים שהכרתי בבית ספר הזה.

״את באה?״ הארי אמר וסימן לי לבוא אחריו.

***

״וזאת החצר האחורית.״ הארי אמר אחרי שכבר היינו בכל הבית ספר.

כשנשמע הצלצול נפרדנו לשלום וכל אחד הלך לדרכו.

זה היה ממש מביך להסתובב עם הארי, אבל זה לא היה בגללו.

זה היה בגללי.

אני פשוט ממש מתביישת וקשה לי להתחבר לאנשים.
אני לא ממש אוהבת להתפתח לאנשים שאני לא מכירה, ואני מתפתחת לאנשים אחרי המון זמן.

***

אחרי שיעור פיזיקה משעמם ומתיש במיוחד נשמע הצלצול הגואל שמסמל לכולם ללכת הביתה.

התחלתי ללכת לעבר התחנת אוטובוס וכשהגעתי התיישבתי בספסל לחכות לאוטובוס.
אחרי כמה דקות שחכיתי לאוטובוס, אוטו שחור וגדול עצר מולי.

החלון נפתח וחשף את פניו של הארי.

״תכנסי לאוטו אני יסיע אותך.״

״זה בסדר אני יסתדר לבד.״ עניתי במבוכה.

״אני לא שאלתי תכנסי.״

לא רציתי לריב איתו וגם ככה לא היה לי נעים אז נכנסתי למושב ליד הארי.

״איפה את גרה?״

״רחוב גרין 16.״ (לגמרי המצאתי את זה-הערת הכותבת.)

״זה שתי בתים אחרי הבית שלי.״ הוא אמר וחייך.

שלחתי לו חיוך קטן עם שפתיים סגורות.

***

אחרי נסיעה יחסית שקטה הגענו.
יצאתי מהרכב והודתי לו על הטרמפ.

יכולתי להשבע ששמעתי אותו מלמל ׳את עוד תהיי שלי׳.

-------

מקווה שנהנתם מהפרק הראשון של הפאנפיק
אשמח שתצביעו ותגיבו את דעתכם
אוהבת❤️