" אני לא היא. ואני בחיים לא יהיה היא.
אני אחר.
אני אחר לואי, ואתה יודע את זה.
אתה היחיד שיודע את זה.
אתה יודע שאני שונה, שאני לא כמו כולם.
אני פשוט לא.
אין לזה הסבר.
פשוט לא.
אני גם בחיים לא אהיה כמוה, כי זה אני.
ואתה רוצה אותה, וצריך אותה. ולא אותי.
כי אני לא היא, ואני גם לא אהיה היא.
אז אני מצטער שאני לא מסוגל להיות היא, אבל אני מאמין שאני מיוחד בעצמי.
ואני מצטער שאנחנו כבר לא חברים, אבל זו אשמתך.
אני פשוט לא היא.
ואני לא אהיה היא לעולם.
ה. "
הארי יושב בפארק, על שולחן וספסל בשעת הדמדומים, ורושם ביומן ללואי, כמו כל הזמן.
הוא חושב מה עוד הוא רוצה לרשום ולהגיד לו, דברים שבחיים לא יאמר במציאות.
אבל הוא לא מצא שום דבר נוסף, אז הוא פשוט סגר את היומן החום, והניח את סנטרו עליו.
אנשים בפארק נהנים, ילדים רצים ומשחקים, הורים מדברים ומרכלים, ואף אחד לא שם לב לילד המתולתל שנשבר לו הלב.
כן, נשבר לו הלב.
האדם שהוא הכי אהב כבר לא איתו.
הוא העדיף שזה היה מוות. כי אם זה היה מוות, היה יותר קל להתמודד. לואי לא היה יכול לחזור, והארי לא היה צריל לסבול כמו שהוא סובל עכשיו.
אבל זה מוות, ותמיד יש סיכוי שלואי יחזור, והארי מפחד.
הארי מפחד יותר מידי.
אבל הוא יודע שפחד זה דבר טוב, זה אומר שיש לך מה להפסיד.
והארי לא רצה להפסיד את לואי.
בכלל לא.
עיניו של הארי רפרפו בין האנשים, עד שהוא ראה מישהו, יחסית צעיר, מסתובב לו עם ידיו בכיסיו, והוא נראה חסר רגש.
כאילו הוא אפילו לא בן אדם.
הארי הבין מיד מי זה היה.
זה היה לואי.
הוא לא ראה אותו במשך כמה ימים, אבל הוא פחד.
כמו תמיד.
אז הוא לקח את היומן שלו במהירות וניסה להסתלק מהמקום כמה שיותר במהירות בלי שלואי יראה אותו.
הוא הצליח, עד השנייה האחרונה, שנייה לפני שחצה את השער ונעלם מאחוריו, הוא שמע קול, קול עם רגש.
"הארי!"
הוא התנהג כאילו לא שמע כלום, ומיהר מחוץ לשער.
הוא הצליח להתחמק.
הוא רצה לחזור ללואי, לומר לו כמה שהוא אוהב אותו, ושהוא סולח לו על הכל, אבל לא הצליח לגרום לעצמו לעשות זאת, אז הוא פשוט חזר הביתה.
לבית הריק.
YOU ARE READING
I Hate You..I Love You
Fanfictionוואן שוט על לארי, חמוד, מצחיק ומרגש! מומלץ לשמוע עם השיר הקשור בפרק האחרון. אני ממש מקווה שתאהבו! תגידו לי מה אתם חושבים בתגובות! :) *הסיפור מלא ושלם אוהבת המוניםםם ❤
