הוא הלך, אני יודעת שלא לתמיד, הוא תמיד חוזר. כשאני לא רוצה שהוא יחזור, שאני כבר לא חושבת עליו, שאני לא בודקת את הפרופיל שלו, שלא מעניין אותי איפה, שהוא לא נמצא בראש שלי, כל יום, כל שעה, כל דקה, כל שניה.
הרגעים האלה שאני יכולה לראות עתיד אחר, הוא מגיע ומציף את הרגשות שלי שוב, ואחרכך? משאיר אותי לטבוע בהם.
כל מילה שניה שלו זה שקר, אני כבר שבעה מהשקרים!
אני מפחדת להאמין לאנשים אחרים בגללו, מפחדת להכניס אותם מאחורי החומות שלי.
מפחדת שהם יהרסו הכל וילכו כמו שהוא עשה, כמו שהוא עושה תמיד.
הוא מזכיר לי טורנדו, בא, עושה בלגן, והולך כיאלו כלום לא קרה. משאיר נזק ופצועים בכל מקום.
אני יודעת שאני אוהבת אותך גם שאני מחביאה את זה מאחורי החומות שלי, מאחורי הרגש, מאחורי האמת, מאחורי המציאות.
אבל כשתשלח שוב הודעה, ותלך. אני לא הופתע אם אני אהיה אותה ילדה מהפסקה הראשונה.
