הטקס נגמר, אלכסנדר נעלם לי לנצח. מבטים עצובים, אבלים ודואגים פנו אליי בעודם עוברים הלאה מבית הקברות ורק אני נשאר בדיוק כמו בכנסייה, לא יכול לשחרר את אהובי.
כל הזמן חשבתי על הפתק שהוא כתב לי ועל המילים שלו שנחרטו לי במחשבות, אני חייב לגלות מה קרה לו. הוא עזב את העולם בשביל סיבה, הוא עזב אותי בשביל סיבה, ואני חייב לגלות מה היא.
"אני מבטיח," אמרתי בדמעות מעל הקבר הטרי. "אני מבטיח שלא אוותר, אני מבטיח לחיות." בעוד פלג גופי העליון שכוב על שטח הקבר ופלג גופי התחתון משתלשל על הקרקע המכאיבה יכולתי לשמוע צעדים על החצץ. נישקתי את הצלב על המצבה וקמתי באיטיות, מוחה את הדמעות בידי.
"הוא אהב אותך." הסתובבתי אל עבר הקול, זאת הייתה אמיליה, שיערה החום משתלשל על כתפיה ותלתליה נעים קלות ברוח. היא הביטה בי בעיניה הגדולות ולרגע יכולתי לראות בהן את אלק, תוי פניה העדינים היו דומים בצורה לא מובנת לשלו, ועורה הבהיר היה בדיוק כמו של אחיה. אם לא הייתי גיי, יכול להיות שהייתי נופל בשבילה. "הוא אהב אותך יותר מכל דבר, ואתה היית היחיד שהחזיר לו אהבה. "
"אני לא ניחשתי, לא חשבתי, אף פעם לא עלה בדעתי ש-" התחלתי להתנצל, אני אפילו לא יודע על למה, והיא קטעה אותי.
"שלא תעז להגיד את זה!" אמרה בנוקשות, ואז המשיכה ברוגע; "שלא תעז להאשים את עצמך." סיימה את דבריה והסתובבה לכיוון היציאה. שמעתי שהיא בוכה, למרות השקט שלה, השקט של המתים גרם לכל חרש להשמע כצעקה.
]עריכה: ירדה השורה האחרונה בעקבות שינוי[
• • •
YOU ARE READING
Fallen Angel
Short Storyבין המוות לחיים, בין גן עדן לגיהנום. בין מי שנשאר בעולם הזה, למי שעבר לעולם שאחריו. הוא מת והוא חיי. הוא עזב והוא נשאר. \\מוקפא 11.6.17\\
