L • Larry

2: Straight?

"ובכן, היום מר פופולרי הזמין אותי לצאת איתו לפגישה.

ועכשיו למילה שתגרום למחצית מהקוראים שלי להתייאש ממני ולהעלם לעולמי עולמים:

סירבתי.

למה סירבתי? כי זה היה מביך כל כך והתביישתי להסכים, עכשיו זה כבר מאוחר מדי.

מלבד זה, הוא בטח לא באמת התכוון לזה.

זו לא הייתה הצעה לפגישה רומנטית, אני חושב.

אבל גם אם זה לא היה בקטע רומנטי, זה היה מעט זמן נוסף איתו מלבד בית הספר.

לעזאזל, אני אידיוט גמור.

הרסתי את הסיכוי האחרון שהיה לי עם הבחור שאני רוצה.

מחיאות כפיים סוערות לי.

אני פשוט אוותר עליו, זה או שאני יוצא אידיוט או ש.. אני יוצא אידיוט והורס הכל.

להתראות בפוסט הבא על כמה שהחיים שלי בזבל, הלוזר L."

סיימתי להקליד בטלפון הנייד שלי ולפתע נתקלתי במשהו מוצק.

"פאק.." קול נמוך ומוכר נשמע ואני הרמתי את עיניי, כשמבטי הצלטב עם שלו.

"לואי, תרים את הראש המטלפון ותראה לאן אתה הולך, בסוף אתה תיפול ותיפצע.." בלעתי רוק ובחנתי את פניו, מבחין במבטו המשועשע של הארי.

לעזאזל, הוא לגמרי מודע למה שהוא גורם לי להרגיש, אני בטוח בכך.

הוא חייך ובחן אותי בעיניו.

"אתה בטוח אתה לא רוצה לבוא איתי היום? אני מבטיח לך שיהיה כיף.." לחש ואני נשכתי את שפתי התחתונה.

הוא נתן לך הזדמנות נוספת להציל את זה. קדימה לואי, קדימה.

"א- אני.. זה.. אני לא בטוח שאני י- יכול.. כאילו, אני.." מלמלתי והגיחוך הרועם והיפהפה שברח מפיו קטע את דבריי וגרם לסומק להופיע על לחיי.

"אני אאסוף אותך בשבע." אמר והתרחק מעט בכדי לעזוב.

"ר- רגע.." לחשתי והוא קפא במקומו.

הוא סובב לעברי רק את ראשו והביט בי בסקרנות.

"מ- מי עוד יבוא?" שאלתי בשקט והוא חייך וסובב את גופו לעברי.

"אם זה מרגיש עד כדי כך לא בנוח שנהיה רק שנינו, אני יכול לבקש מעוד כמה אנשים להגיע." השיב ואני בחנתי אותו.

חולצת הטי השחורה הבליטה את השרירים המדהימים שהיו לו, ומכנסיו הבליטו משהו אחר לגמרי.

עצמתי את עיניי בחוזקה, מנסה להתעלם מהתמונה שעלתה בראשי, שכללה אותו בעירום מלא.

"ל- למה שנהיה רק שנינו?" שאלתי במהרה והוא התקרב מעט, גורם לי למעוד אחרונית.