Too Good

פרק 6

״תסגור לרוני את דלת החדר״ שמעתי את אמא שאמרה לאחי, חצי מתוך שינה וסגרתי את עיני בחזרה. הקול הבא ששמעתי היה של אבא. ״את לא רוצה לקום? השעה כבר אחד בצהריים״.
רציתי להתעלם אבל הוא ביקש שאקום כדי שהשעות שלי לא התהפכו, בכל זאת אנחנו לא בחופש. קמתי, צחצחתי שיניים וקלטתי שהם באמצע ניקיון הבית. הלכתי לסלון ושאלתי את אמא מה אעשה ביום ההולדת שלי. אחרי דיון ארוך בנושא לא הגענו לשום מסקנה או החלטה.
אחרי שרצפת החדר שלי התייבשה עברנו לשם. נשכבתי על המיטה וכל כך רציתי לישון אבל לא יכולתי. יום ארוך לפניי.

התלבשתי בגופייה שחורה ובג׳ינס קצר, לא התאפרתי. לקחתי איתי את תיק הג׳נספורט התכלת שלי מהשנה שעברה ושמתי בו את מה שאצטרך לערב. איפור, בגדים, בושם, תכשיטים. ואת המתנה. כמעט שכחתי את המתנה. נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע, שמתי לעצמי את השיר ״Love Yourself״ באוזניות ובהיתי בכביש. השיר העלה לי לראש מחשבות על מה שקרה אתמול. ״יכול להיות שהיא לא זיהתה אותי?״, ״היא דווקא שנראית טוב, ככה הולכת עם ג׳ינס קצר״. חזרתי לחטט לה בפייסבוק. ראיתי שכמה מהתמונות שותפו על ידי אינסטגרם. ״איך לא בדקת אם יש לה אינסטגרם!?!?!?!?״ עברה צעקה בראשי.
נכנסתי לאינסטגרם ומצאת  ״OrSof״. מעניין למה היא לא משנה גם פה את שם המשפחה, או למה הפרופיל שלה פתוח לכולם. חיטטתי לה באינסטגרם. עברתי על כל תמונה ותמונה, אין אחת שפספסתי. כמובן מבלי לעשות ליייקים או לעקוב. לא העזתי.
שלחתי לנעם את הפרופיל שלה בהודעה בדירקט. היא ישר כתבה לי ״אל תעזי לעקוב אחריה״.
״לא עשיתי כלום, תירגעי״ כתבתי לה.

הגענו לסבא וסבתא. איך אני אוהבת את האוכל של סבתא. הוא היה חסר לי הרבה זמן בסיאטל. סבתא הכינה לנו סירים על גבי סירים של אוכל. כל אחד שם בצלחת מה שהוא רוצה והתיישבנו לאכול. סבא וסבתא שאלו איך הלימודים, החברים החדשים ואם אנחנו הולכים לחוגים מסויימים. סיפרתי להם שהתחלתי ללמוד תאטרון בבית הספר וחוץ מזה אין הרבה חדש.  ״תודה סבתא, האוכל היה מאד טעים״ אמרתי ופיניתי את הצלחת מהשולחן.
עברנו לשבת בסלון כולנו וצפינו בעונה החדשה של האח הגדול. בבית אנחנו לא רואים את זה אבל ערוץ 26 פתוח אצל סבא וסבתא כל היום.
הייתי כל כך עייפה ששמתי את הראש על אמא ונרדמתי. התעוררתי בבהלה ככל הנראה אחרי שעה וחצי, שוב, מחלום על אור. הפעם חלמתי שאני בדרך למפגש עם חברות וכשעברתי ברחוב הרצל הויטרינה הייתה פתוחה לגמרי וראיתי את אור. היא ישבה עם המחשב ועם ספר לימוד. התיישבתי על במקום שבו קבעתי עם הבנות ולפתע שמעתי אותה. היא שאלה כל מיני דברים ולקח לי זמן להבין שהיא מדברת אליי. ״את מדברת אליי?״ שאלתי והיא ענתה ״כן, את רואה פה עוד מישהו?״. היא ראתה שהבנות מצטרפות אליי והיא שאלה למה אנחנו יושבות בחוץ אז עברנו לביתי ואור הצטרפה. התיישבנו בסלון הבית ושאלתי אותן מה הן רוצות לראות. ״איפה השלט?״ שאלתי ואור הושיטה לי אותו אבל כאילו לא הייתה איתנו. היא הייתה מרוכזת במחשב ובספר הלימוד. הסתכלתי עליה, ככל הנראה זמן ממושך כי היא שמה לב. חזרתי לעיסוקי בערוצי הטלוויזיה. ואז התעוררתי.

קמתי מהספה, שטפתי את פניי ולקחתי את התיק לחדר כדי להתחיל להתארגן. שמתי מכנסון לבן ואת השמלה בצבע קרן שלקחתי בבוקר. שמתי מייקאפ, פודרה, איליינר, מסקרה ואודם. נעלתי את הסנדלים שלי, השפרצתי על עצמי קצת בושם ויצאתי לסלון לשאול אותם אם אני נראית בסדר. הם כולם הנהנו.

חיבקנו את סבא וסבתא ויצאנו לדרך. שמתי שוב את השיר "Love Yourself" והמחשבות על אור התחילו לעלות שוב. הבנתי שזה צריך להיות ״השיר שלה״. נכנסתי לאינסטגרם שלה ועברתי על כל התמונות פעם נוספת.  בלי שהרגשתי הגענו לכפר סבא. ירדתי מהרכב עם המתנה בידי ואמרתי לאבא שאני אתקשר כדי שיבוא לאסוף אותי. הייתי לחוצה ונרגשת. לא ראיתי את כולם כל כך הרבה זמן.

נכנסתי וקפצתי על רביד. ״מזל טוב יפה שלי!!! איך התגעגעתי!!!!״. במהלך המסיבה כולם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח אבל ניסיתי להשתלב. בכל זאת, שלוש שנים זה הרבה זמן להשלים בערב אחד. רביד סידרה ממש יפה את חצר הבית. הכל היה ורוד ובלונים היו בכל פינה. שולחן הממתקים היה בצד אחד ושולחן האוכל הרגיל היה בצד השני.

בסביבות אחד עשרה התקשתי לאבא שיבוא לקחת אותי. הוא הגיע תוך 20 דקות. נפרדתי מרביד ומכולם, אני לא אראה אותם עוד הרבה זמן אבל מחר יש לימודים ואני צריכה לקום מוקדם. בדרך הביתה סיפרתי לאבא מה עשינו ומי זכר אותי ומי לא.
הגענו הביתה בסביבות שתיים עשרה ונכנסתי להתקלח. ״היה היום יום פצצה״ חשבתי לעצמי וחייכתי. כשיצאתי מהמקלחת סידרתי מערכת למחר ונזכרתי שיש שיעור עם אור. חיוך גדול עוד יותר נמרח על פניי מבלי ששמתי לב. נהיה מאוחר. סביבות אחד וחצי. כיוונתי שעון מעורר למחר. חמש וחצי שעות שינה, זוז.