אני. חייבת. זה כבר כמה ימים בראש שלי ואני חייבת להוציא את זה.
המון אנשים חושבים שסוף עצוב זה סוף בו כולם מתים, או סוף בו שני האנשים החשובים ביותר מתים. אבל זה לא. סוף עצוב זה שאחד מת, והשני נשאר חי, נשאר לבד. זה עצוב.
הסיפור של רומיאו ויוליה, ממה ששמעתי, שניהם מתים בסוף, אבל זה לא עצוב, זה לא טרגי, לא, לא בשבילי. זה היה סוף די שמח. שניהם הלכו בסוף, שניהם, ביחד. ועוד יותר, עכשיו המשפחה שלהם לא תעמוד בדרכם.
אז… אין לי מושג מה עם אנשים אחרים… אבל זה לא סוף עצוב, לא. כמו שאמרתי, זה עצוב כשמתים למישהו, כשהמישהו הזה נשאר לבד, כי מי שמת השאיר אותו מאחור, זה בדיוק כמו שמישהו עוזב בלי להגיד שלום ולא חוזר, זה אותו דבר.
YOU ARE READING
העולם על פי ליה
Randomכן, אני ליה! ומכיוון שכולם עושים את זה... שלום עולם! בדבר שכאן, שדרך אגב נקרא ספר, אכתוב את דעותי על העולם, אכתוב עליכם. ועליי. ועל המשפחה שלי. ועל החברים, שאין לי, ושרציתי שיהיו לי. עצוב. אוקיי! ביי!