שינוי

פרק 3

השירים שאני מוסיפה זה שירים שאני נורא אוהבת שאני שומעת כל הזמן, אני מנסה כמה שיותר להתאים את השיר לפרק

"מר פרימן אמר לי לתת לך את הפגישות שאמילי לא תצליח לדחות, נתתי לך" התחכמתי "אז אני אקבל יום חופשי? סבבה" אמר "בי" נפנפתי אותו.

בסוף היום אחרי המשפט בו ניצחנו ואחרי ניירת שחשבתי שהיא לא תגמר הגעתי הביתה ונשכבתי על הספה, שניצל קפץ עליי ונזכרתי שעוד לא שחררתי את אבי מהווטרינר, הסתכלתי על השעון וראיתי שרק שש בערב ויש עוד שעה עד שהווטרינר מסיים לעבוד, קשרתי את שניצל לרצועה והתקשרתי למשרד של הווטרינר "הלו?" ענתה המזכירה "היי זאת מאיה רובינסון, אני יכולה לבוא ולקחת את אבי?" שאלתי "כן, אבל אנחנו סוגרים עוד שעה" "אני אספיק" וניתקתי "לרחוב ווט 127" אמרתי לנהג המונית והוא התחיל בנסיעה.

"היי" אמרתי לווטרינר "הכל בסדר איתה?" שאלתי וליטפתי את אבי "בריאה כמו שור" אמר "תודה, אני אלך לשלם" אמרתי לו ונתתי לו חיבוק קטן, כשיצאתי שניצל קפץ לכיוון של אבי וקשרתי אותה לידו, "בבקשה" נתתי למזכירה והסתובבתי בחיוך לשניצל ואבי, הם קפצו אחד על השנייה וליקקו אחד את השנייה "הנה, יום טוב" החזירה לי המזכירה את כרטיס האשראי ביחד עם קבלה ויצאתי ביחד עם אבי ושניצל לרחוב, הלכנו לפארק ושם שחררתי אותם לרוץ, התיישבתי על הספסל וראיתי איך הם משחקים ורצים, בדקתי כמה מיילים והלכתי לכיוונם, אבי באה אליי עם מקל ושניצל מיד אחריה, לקחתי אותו וזרקתי להם, שניצל הגיע אל המקל קודם אבל הוא נתן אותו לאבי, ג'נטלמן. "אתם רוצים לשתות קצת?" שאלתי והם קפצו בהתלהבות, קשרתי להם את הרצועות והלכתי לגלידרייה שהייתה בפארק, קשרתי אותם בחוץ ונכנסתי פנימה "אני יכולה גלידת תות, בקבוק מים ושתי קעריות של גלידה ריקות" ביקשתי מהמוכרת והיא הביאה לי את מה שביקשתי, הוצאתי את הארנק והבאתי לה שטר של 15 דולר, היא החזירה לי עודף והכנסתי את הארנק והפלאפון לכיס, כשיצאתי הנחתי את קעריות המים ושפכתי את תכולת הבקבוק, הכנסתי את הבקבוק המלא בשאריות המים לתיק הצד שלי והתחלתי לאכול את הגלידה שלי, כשהחשיך החלטתי לחזור, שחררתי את הרצועות של אבי ושניצל לידיי, התחלנו ללכת עד שאבי ושניצל התחילו לרוץ, רצתי בעקבותיהם, הם יותר משכו אותי והתערבבו עם הרצועות שלהם, ואז נפלתי, ניסיתי לקום אבל רק הסתבכתי עוד יותר, אחרי הרבה סיבוכים שמעתי מישהו שואל אותי מאחוריי "צריכה עזרה?" "כן" עניתי והמישהו הזה עזר לי לקום "תודה, ביי" אמרתי בלי להסתכל עליו אפילו, חיפשתי את שניצל ואבי וראיתי אותם רצים עם הרצועות נמתחות מאחוריהם, הלכתי לכיוונם "שניצל!" צעקתי והוא חזר, אבי בעקבותיו, ראיתי שאבי הייתה עצובה, "אני לא כועסת אבל אל תעשו את זה שוב" אמרתי להם וחיבקתי אותם, לקחתי את הרצועות והלכתי הביתה.

שעה וחצי לאחר מכן, כשהייתי בפיג'מה שלי שמעתי צלצול בדלת, שניצל ואבי ישנו ואני הלכתי ופתחתי את הדלת וראיתי את דין, טרקתי את הדלת מהר והלכתי לשים חלוק, שמעתי את צלצול הדלת בשנית "שנייה" צעקתי לכיוון הדלת והמשכתי לחפש את החלוק, כשוויתרתי הלכתי לדלת והחלטתי לפתוח, הורדתי קצת את המכנס כדי שיכסה יותר ומתחתי את החולצה כדי שתקטין את המחשוף ובאותו הזמן מתחתי אותה כדי שלא תחשוף את הבטן, פתחתי את הדלת וראיתי אותו סורק אותי "כן?" שאלתי במעט כעס "כשאומרים תודה לבן אדם מסתכלים לו בעיניים ולא טורקים לו את הדלת בפרצוף, במיוחד לא כשהוא בא להביא לך את התיק שלך בחזרה" אמר לי "מה?" שאלתי "הקטע הזה שאת נפלת ואני עזרתי לך? ואז את אפילו לא הסתכלת אליי, ואני מניח שהייתי צריך בכלל להגיד תודה שאמרת לי תודה, ואז שהשארת את התיק שלך שם והחלטתי להיות נחמד ולהביא לך אותו, וקיבלתי טריקה של דלת בפנים" הסביר "זה היית אתה?" שאלתי "כן" אמר "אז תודה על הכל" אמרתי ולקחתי את התיק מידו "אני אשמח אם תוכל לשמור את מה שקרה לעצמך ולילה טוב" אמרתי וטרקתי את הדלת בשנית, שמתי את התיק במקום והלכתי למיטה שלי בחזרה, התכסיתי בשמיכת הפוך הגדולה שלי, והלכתי לישון, לפחות ניסיתי.