היי, אז זה הפרק האחרון ואני ממש מצטערת שלקח לי מלא זמן לכתוב אותו אבל הוא היה ארוך ומותח.. אז.. תהנו ❤
-----------------------------------------------------------
השמש הסתננה מהחלון השקוף שבדירתו של קלין ,הוא פתח את עיניו, גופו כאב, הוא ידע שגופו יכאב עם הוא ישן על הספה אך אחרי כל מה שקרה עם ויק הוא לא יכל לזוז מהספה ונישאר שם.
הוא קם בצורה מרושלת ומתח את גבו ,צלילי קליקים נשמעו באוזניו.
הוא התהלך למטבח חצי ישן , המיץ הכתום נשפך לכוס הזכוכית ריח תפוזים מלא את החלל.
הוא המשיך ברוטינת הבוקר שלו עד שצלצול רועש נשמע.
הוא הסתכל על מסך הטלפון, השעה הייתה כבר 12 בבוקר, הוא ראה שאני מתקשר, הבטן שלו התמלאה תחושה לא נעימה הוא הניח את הטלפון על השולחן ונתן לו לצלצל, הוא לא רצה לדבר עם אנדי עכשיו.
הוא המשיך במעשיו.
הטלפון צלצל שוב וקלין החסיר פעימה, פניו נעשו אדומים הוא ענה לטלפון ואפילו לא הסתכל מי זה הוא ישר אצר "אנדי אני ידבר איתך אחר כך " "זה לא אנדי"קולו של ויק ענה, קלין נלחץ עוד יותר
הוא שתק "אני רק רציתי להתנצל על אתמול" ויק אצר קלים עדיין שתק ואז ויק הוסיף "קיוויתי שנוכל.. אתה יודע.. לשכוח את זה" הוא אמר בשקט "כן.. כן.. זה היה יוצר טוב ככה" קלין מלמל בשקט "אוקי, כן.. טוב.. אז.. ביי" האי נוחיות של קלין מילאה את החדר, השקט חירר את אוזניו, הוא שאף שאיפה ארוכה ונשף במהירות.
ויק הסתכל לבחוץ, המזגן קירר, בחוץ נראה היה חם..
הוא התרחק מהחלון הסגור.
הוא שקע לדיכאון עמוק אחרי שקלין גירש אותו , הוא התיישב על הספה, לא היה אף אחד בבית שלו וגם לא הייתה עבודה.
הכל היה כלכך שקט שזה היה עוד יותר מדכא.
*כעבור שבועיים*
קלין הסתכל על אנדי שוכב לצידו..הוא היה מתוק כשהוא ישן, קלין חשב שבם בחיים לא יחזרו להיות אותו דבר מסתבר שקצת אלכוהול מסדר הכל.
אבל מה היה עכשיו? כשהם פיקחים?.
המחשבה על כך הפחידה אותו.
הוא ראה שאנדי מתחיל לזוז ואז אנדי התהפך לצד שלו והסתכל עליו כשעיניו מקווצות ומסונוורות מן האור שנכנס דרך החלון.
"בוקר טוב" אנדי אצר עם חיוך מפלרטט על פניו "בוקר" קלין השיב באדישות אנדי קיווץ את פניו ואמר בכאב "הראש" ,"היינו שיכורים הא? " הוא הוסיף, "כן " קלין הוסיף וצחקוק קטן ברח לו בין שפתיו.
אנדי הצמיד את ראשו לחזהו של קלין ושמע את פעימות ליבו, איך הם התחזקו מרגע לרגע.
הוא הרגיש בטוח עם קלין והוא לא רצה שההרגשה הזו תגמר לעולם, עד שהתחושה הנעימה נמוגה והוא נזכר שהוא בכלל רצה להיפרד מקלין אתמול, הוא רק זוכר שהם דיברו והוא לא הצליח להגיע ונושא כי כל פעם השיחה התאמצה למקומות אחרים.
ואז.. משם הוא לא זוכר כלום, הוא רק יודע שהם שתו מלא ודיברו מלא עד שזה הפך לנשיקות ומנשיקות זה הפך לדברים אחרים שגרמו לאנדי לעלות חיוך על שפתיו.
*כעבור חודש*
זה סוף סוף קורה, קלין התרגש כמו שהוא בחיים לא יתרגש, הוא תחנן את הערב המושלם לאור הירח ארוחת ערב רומנטית ואז אחרי האוכל באהוב על אנדי קלין ישב על ברך אחת וישאל את אנדי את השאלה שיכולה לשנות לשניהם את החיים.
הוא היה בטוח בעצמו אולם אחרי התלבטויות רבות של "אולי זה לא הזמן" או "אולי הוא לא האחד" ואפילו יצא לו לחשוב על חייו עם אישה אבל לבסוף הבין שאני הוא האחד והיחיד.
YOU ARE READING
promise me
Fanfictionאוקי, אזהרה, מי שלא אוהב הומויים שלא יקרא את הסיפור. הסיפור מספר בין סיפור אהבה לאנדי בירסק רני ראדקי קלין קווין וויק פואנטס. אני אולי לא כלכך בקיעה בפרטים הקטנים אז לא לשפוט. קיצר היה מעניין.
