וזה היה הרגע בו הבנתי,
שלאף אחת לא יפריע אם פתאום אני אעלם.
שלאף אחד לא אכפת ממני ואני סתם.
שבחיים לא יאהבו אותי ושלא אחיה באשליות,
איך אפשר לאהוב דבר כזה.
כל כך משעממת כל כך מכוערת.
אז אני אסתום את הפה אתעלם מזה ואמשיך לחייך כי לחיות בבאסה לא יעזור לי.
ואני לא אתנתק מה"חברים" שיש לי עכשיו כי אז לא ישאר לי כלום בכלל.
רק אשים מסיכה ואחיה כרגיל
