לא צפוי

2.

ג'נה: בוקר טוב אמה!(*^▽^*)
אמה: בוקר ג'נה

כרגיל כמו כול בוקר אני וג'נה הולכות ביחד לב"ס וכרגיל אני מרגישה כמו זומבי על הבוקר
,למזלי היום יום שישי כלומר יום קצר ,נכנסנו, לא היה שום דבר שונה, אנחנו כרגיל הגענו מוקדם (הגענו ב-8:14 והשיעור מתחיל ב-8:30) אז בינתיים חיפשנו את אלן ופרנסיס
ג'נה: אלן! פרנסיס! בוקר טוב! (*^o^*)
ראינו איך אלן עזר קצת לפרנסיס בלימודים אני לא אומרת שפרנסיס טיפש, להפך, הוא מאוד חכם רק שיש לו בעיות בכימיה, הוא חושב שזה "לא רלוונטי " אבל הוא מבין שזה מאוד חשוב בשבילו ולעתיד שלו.
אמה: בוקר טוב בנים
אלן ופרנסיס: בוקר טוב

*כול השאר לא חשוב במיוחד אז עוברים לסוף הב"ס*

היום עבר יחסית מהר ובצדק כי הייתי כול היום עייפה, כרגיל אלן ופרנסיס הולכים לכיוון הזה ואני וג'נה לכיוון השני, ליוויתי את אותה עד לבית שלה ואז אני ממשיכה בדרך לבית שלי היה עוד דיי מוקדם(12:07) אז אני הבנתי שאבא שלי עוד לא בבית ,כן גם בימי שישי אבא שלי עובד עד מאוחר, אני נכנסת ורואה ששון ולואי מתפוצצים עוד שניה אני ישר רצתי איתם החוצה תוך כדי שאני זורקת את התיק לרצפה, מפני שהם כלבים מאוד חכמים ומאולפים הם לא צריכים רצועה רק מישהו שישגיח עליהם, אחרי איזה חמש עשרה דקות של הליכה לואי רץ לאנשהו, הוא כנראה זיהה עוד כלב בסביבה ואני לא טעיתי אבל לא ציפיתי לדבר אחד, הבן אדם שהשגיח על הכלב שלו היה...
אמה: ...ג'ף?
ג'ף: אמה?
אמה: היי, מה קורה?
ג'ף: הכול טוב, אני רואה שיש לך שני כלבים
אמה: ואני רואה שגם לך יש
ג'ף: כן, קוראים לה מרלין, ואיך קוראים להם?
אמה: זה שון וזה לואי
ג'ף:יפה...אמה?
אמה: מה?
ג'ף: את עסוקה עכשיו, כלומר! אחרי שתסיימי עם הכלבים?
אמה: אני מניחה שלא...
מחשבות שלי: אני לא מאמינה שאני עכשיו פגשתי אותו, כלומר, זה לא שאני רגילה לראות אותו מחוץ לבית הספר שלא לדבר על פעם בשבוע.
ג'ף: חשבתי אולי נוכל ללכת לסרט או מה שבה לך
אמה: אממ, כן בכיף, מתי?
ג'ף: נחזיר את הכלבים וניפגש פה?
אמה: סבבה
ג'ף: אחלה, ניפגש עוד כמה דקות!
הוא אמר בזמן שהוא רץ הביתה אם הכלבה שלו אחר כך אני התחלתי גם לרוץ.
אני לא מאמינה שאני הולכת עכשיו לפגישה עם ג'ף! רגע זה פגישה או סתם לבלות כמו ידידים, אאחע, איזה מעצבן!
מיד אחרי שהחזרתי את הכלבים אני רצתי בחזרה לאותו מקום שבו ראיתי אותו.
למרות שהלב שלי דפק מהר בגלל הריצה אני מאמינה שהוא מיהר גם בגלל שהתרגשתי ,התבלבלתי, כעסתי, אני פשוט לא ידעתי מה לחשוב או להרגיש