קולות טורדים אותי,
את ראשי הם לא עוזבים
גם כאשר אני לבד,
ואין איש בחוץ.
כל אותם הטראומות..
הן רודפות את ראשי,
טורדות את מנוחתי,
כל קולות האומללות,
צלילי הפחד והאימה,
הם לא עוזבים אותי.
זעקות הכאב, המריבות,
למה אני הייתי צריכה
לחוות את זה?!
הבית רודף קולות ,
הם קבורים בראשי,
חרוטים בליבי,
כל אותם ימים,
שאמללת את משפחתי.
אני כבר רוצה לשכוח,
אני כבר מחכה להתרפא,
מאותם המראות,
שליבי נושא.