סיפורים קצרים

אני מסתכלת

אני מסתכלת על הצ׳אט שלנו שהפך להיות ריק,כי מחקתי הכל, כי חשבתי שככה אני אשכח אותך.

אני מסתכלת על הפרופיל שלך בוואטסאפ מבחינה בפנים האלה שפעם הייתי עושה הכל רק כדי להסתכל עליהם ועכשיו אני מפחדת להסתכל עליהם.

אני מסתכלת עליך באמצע השיעור תוהה אם אתה חושב עליי ועם המחשבות שלך איכשהו מכוונות אליי.

אני מסתכלת עלייך כשאתה איתה, וחושבת לעצמי אם גם לה אתה אומר את המילים היפות האלה, שלא פעם גרמו לבטן שלי להתהפך ולגוף שלי לרטוט מאושר.

אני מסתכלת על המיטה שלי ומדמיינת אותי ואותך שוכבים עליה שוב ומחייכים זה לזאת בדיוק כמו שנהגנו לעשות.

אני מסתכלת על הבובה שקנית לי ביום האהבה ואמרת שבחיים לא תשכח אותי.

אני מסתכלת על החולצה, החולצה ההיא שלבשתי באותו היום שהחלטת שנגמר בינינו, אם כמה שזה נשמע אובססיבי אני באמת זוכרת מה לבשתי כל פרט ופרט.

אני מסתכלת על התמונות המשותפות שלנו שבהם הסתכלת אליי בחיוך מאוהב, או.. שסתם חשבתי ככה?.

אני מסתכלת על עצמי, במראה ונגעלת, נגעלת מזה שפשוט גרמתי לעצמי להישבר בגלל ילד שכל כך לא שווה אותי.

אני מסתכלת על הסטטוס שלך בוואטסאפ ותוהה אם מה שכתבת בו רשום עליי או בכלל על החברה החדשה שלך..

אני מסתכלת ומסתכלת ומבחינה ורואה ונמאס לי, נמאס לי להסתכל נמאס לי לראות את הדברים האלה בחדר שמזכירים לי אותך, אז אני הולכת לישון בתקווה שברגע שאעצום את העיניים אני אשכח ממך.

אבל זה מחמיר כי ברגע שאני עוצמת את העיניים המוח שלי לא מפסיק להראות לי אותך בלופים.

אני קמה בבוקר אחרי לילה עם שינה של שבע שעות... בקושי... ושוב פעם רואה את אותם הדברים שגרמו לי לחשוב עלייך בלי הרף..

אז ככה עובר לו כל יום ואני חוזרת ומחכה ללילה שאולי רק אולי אני אעצום את העיניים והלילה רק הלילה המוח שלי לא יראה לי אותך בלופים..

ואולי רק אולי הפעם אני לא אחשוב עלייך שאעצום את העיניים.

ואולי רק אולי הלילה, אני אשכח ממך לשבע שעות מסכנות..