אני רוקדת לפי קצב המוזיקה הנשמעת בקולי קולות. האורות מתחלפים במהירות ומשגעים לי את העיניים. אני הולכת אל הבר ומתיישבת על הכיסא, מזמינה כוס מים.
״אפשר לשבת״? נער שואל אותי ומחווה אל הכיסא שלידי.
אני מהנהנת ולוגמת מכוס המים.
״פעם ראשונה פה״? הוא שואל שוב.
אני שוב מהנהנת.
״וזה מה שאת שותה״? הוא מצביע על כוס המים בפנים מתנשאות.
״מה הבעיה״? אני שואלת.
״קצת אלכוהול לא מזיק, ילדה״.
אני שונאת שקוראים לי ילדה. אני כבר בת 15. אני לא ילדה. פשוט לא.
הנער הולך ממני בפנים מזלזלות. אני רוצה לירוק עליו מרוב גועל.
״מה קורה״? בר שואלת.
״הנה את״! אני אומרת ״לאן נעלמת״?
היא מוציאה מהכיס שלה פתק עם מספר טלפון.
אני מרגישה קנאה. היא מזמינה משהו לשתות, משקה לא מוכר לי.
״זה אלכוהול״? אני שואלת.
היא מהנהנת ושותה.
״ממתי את שותה אלכוהול״? אני שואלת.
״מהיום. איך את חושבת שהשגתי את המספר הזה״?
אני מתמלאת זעם. היא הבטיחה שלא תשתה, וגם אני.
״קחי קצת״ היא אומרת ומושיטה לי את הכוס.
״לא תודה״ אני אומרת.
״איזה פחדנית״ היא אומרת ומצחקקת.
אני? פחדנית? הו לא. יש לה טעות גדולה. אני חוטפת את הכוס מידה ושותה. הנוזל שורף בגרוני. אני לא אוהבת את הטעם שלו. הוא מחמם את גופי.
״היה כל כך נורא״? בר שואלת.
אני מנידה בראשי. אבל זה שקר. זה היה נורא.
״קחי את כל הכוס, היא שלך״ היא אומרת ומשאירה אצלי את הכוס. אני ממשיכה להחזיק אותה, לא רוצה לשתות את הנוזל המגעיל. הנער שישב לידי קודם מזמין משהו לשתות.
״הילדה גדלה״ הוא אומר בזלזול.
״שתוק״ אני אומרת לו. כבר אמרתי שאני שונאת שקוראים לי ילדה?
״מישהי כאן עצבנית״ הוא אומר.
אני מתעלמת ואוחזת חזק יותר בכוס.
״מה את שותה״? הוא שואל. זה כבר מציק.
״מה אכפת לך״? אני שואלת בכעס. שותה בבת אלת את כל מה שנשאר בכוס וקמה מהבר. הגרון שלי שורף.
הטעם נורא. הגוף שלי קצת רועד מכמות האלכוהול הפתאומית. אני מניחה את הכוס על אחד הכסאות והולכת לחפש את בר. הכל כל כך צפוף ורועש. אני מוצאת אותה רוקדת עם איזה בחור. כנראה מספר הטלפון שייך לו. אני לא אפריע לה. אני חוזרת לרקוד בקצב המוזיקה. גל של אנרגיה שוטף אותי. כנראה האלכוהול. אני מרגישה קצת לבד. בר מצטרפת לריקוד שלי אחרי כמה דקות.
