בריונות

*פלאשבק*

זה כבר לא יום רגיל שאמילי רגילה לקום כשטרנטון שולח לה הודעות SMS כמו "בוקר טוב ניפגש..מת לראות אותך כבר!-טר {טרנטון}.

היא אהבה אותו, אהבה אמיתי, היא תמיד רצתה שהם יהיו יותר מסתם ידידים.

כשיצאה מהבית היא ראתה את חבר של טרנטון, היא לא הכירה אותו הכי טוב שבעולם אבל יצא לה לבלות איתו קצת. הוא היה הילד המציק, הבריון ש"הרג" אנשים מבפנים. הוא התקרב אליה ובדרך זרק קללה שקטה 'משתתף בצערך' אמר, אמילי המשיכה ללכת כיאילו הוא אויר. היא חלפה מול פניו והוא תפס בידיה 'תעזוב אותי' היא אמרה בקול 'למה מה את מסתירה שם' שאל 'כלום' אמרה הריח הזה הריח שלו הזכיר לה את טרנטון. הם היו חברים ממש טובים, הם היו "צמד חמד" תמיד הסתובבו ביחד בגלל זה הריח של טרנטון נשמר על חולצתו של דיימון {חבר של טרנטון}.

*נקודת מבט אמילי

כשרצתי מדיימון לבית הספר הפגישה שלי שם, עם ברטה מלכת השכבה לא הייתה משהו. היא תמיד הייתה משפילה אותי מול כל העולם, והעיקר מול טרנטון.'תיראו מי העיזה להגיע' אמרה וכל החבורה שלה צחקו 'ווהו קורע מצחוק' אמרתי בביטחון ובלחץ שהרגשתי באותו הזמן. 'את מדברת לא דעתי את זה' אמרה 'כן ולידעתך אני לא ישתוק יותר' אמרתי מוציאה את הספרים שלי מהתיק 'אני יכריח אותך לשתוק אם לא תשתקי עכשיו' אמרה 'את בריונית מסריחה' אמרתי וזה הכעיס אותה. היא דחפה אותי וכל החבורה שלה קמה מהשולחנות שעליהם ישבו, הם התקדמו לעברי, הם תפסו בידי ומשכו אותי לשירותים. הם דחפו אותי ונפלתי על הרצפה, הם בעטו בי הקללות שאמרו הכו אותי, הייתי פצועה ופגועה.

הם הרגו אותי מבפנים, הם נתנו לי להרגיש שאני לא מיוחדת או טובה בשביל להיות בעולם הזה.

הם תמיד היו המקובלות בשכבה, במיוחד ברטה. היא שנאה אותי על זה שאני וטרנטון היינו חברים, יותר נכון ידידים, כל העולם ידע שהיא מאוהבת בו.

שכבתי שם על הרצפה פגועה ופצועה. הדם ירד לי מהצד של השפה התחתונה. הכל כאב לי לא יכלתי לקום, הם בעטו בי בחוזקה עצומה, הם בעטו בי משנאה.

אבל קמתי לתחייה, כשיצאתי מהשירותים ברחתי פשוט ברחתי הביתה. הגעתי הביתה עליתי בלי

להסתכל אם יש מישהו בבית. עליתי לחדר ננעלתי והתחלתי לבכות. בכיתי זמן ממושך ונכנסתי לאמבטיה, ראיתי שם את הסכין שלי הסכין שהיה איתי לאורך זמן רב עוד מכיתה ד', כבר אז הייתי דיכאונית וחתכתי. אף אחד אף פעם לא שאל אם אני צריכה עזרה או אם יש לי בעיה. אולי הם כן שאלו

אבל תמיד הייתי משקרת שהכל בסדר. תמיד הייתי קוראת סיפורים אגדות שהכל אצליהן יפה ואף אחד לא מתעלל בהם או מרביץ להן עד דם, הן חיו חיים יפים, אבל אצלי זה פשוט לא קרה. לא קרה לי להיות כמו ברטה מלכת השכבה, לא קרה לי להיות כמו זאתי וזאתי שיש להם יחס טוב מילדים אחרים.