אני רוצה להיות ילד גדול | ג'יקוק

》1《

ג'ונגקוק חייך בשמחה בזמן שאחז בידה של אימו.
שוחים באוקיינוס האנשים בקניון הענק, שהיה נראה הדבר הכי מדהים בעולם בעיניו של ילד קטן כמותו.
הוא ליקק במתיקות את הסוכריה על מקל שאחז באצבעותיו הקטנות, מהופנט ע"י אין ספור החנויות והפריטים האקראיים שהיו בתוכן.
גופו הקטן התהלך בצורה משעשעת, רגליו הקטנות רוקעות בקולות מתוקים על הרצפה הלבנה והקשיחה.
הוא שלח את פניו מעלה, לכיוון אימו, ברגע שהם עצרו לצידה של חנות צבעונית. קשתות בענן, חדי קרן ומבחר אדיר של ממתקים קישטו את חלון הראווה של החנות.
"ג'ונגקוק," אימו התכופפה אליו ולחשה, "אמא צריכה לעשות משהו חשוב, והיא לא יכולה לקחת אותך איתה."
הילד הקטן התבונן בה בעצב ואחז בידה בחוזקה.
"אל תדאג. אני משאירה אותך בידיים של אדם טוב, אביך הכיר אותו."
ג'ונגקוק חש הקלה קטנה ברגע ששמע שהאדם שהוא עומד לבלות איתו את היום הקרוב הכיר את אביו האוהב, וחייך את החיוך המתוק שלו, חושף את שיניו הקטנטנות.

הם נכנסו לתוך החנות, עדיין יד ביד. הריח המתקתק של הממתקים מילא את אפם. ג'ונגקוק הסתכל לכל עבר בהתרגשות, רוצה לקחת כל ממתק שנמצא בחנות.
הם הלכו לכיוון הדלפק. מאחוריו עמד בחור בעל שיער בהיר, פניו שמוטות מטה וידיו עסוקות במיון סוכריות צבעוניות שונות.
"סלח לי?" אימו שאלה בקולה העדין.
הבחור המשיך למיין את הסוכריות בשלווה, לא שומע את קולה הרך והעדין של הגברת.
"סלח לי?" הגברת שאלה פעם נוספת, הפעם מדברת בקול גבוה יותר.
הבחור הרים את ראשו בבהלה, מוציא את אוזניותיו במהירות מאוזניו.
"כן, גברתי? במה אוכל לעזור לך?" הוא שאל, מחייך חיוך בוהק.
סומק הופיע על לחיו הקטנות של ג'ונגקוק בזמן שבהה בבחור הצעיר שהיה מאוד יפה בעיניו. הוא לא הוריד את עיניו מפניו של הבחור.

"האם אתה, במקרה, פארק ג'ימין"?
ג'ימין הנהן, מפנה את מבטו אל הילד הקטן והמתוק שליקק את הסוכריה על מקל שלו בשקט.
"אני גברת ג'ון. זה הבן שלי, ג'ונגקוק. תגיד שלום, ג'ונגקוק."
"שלום." הוא אמר בהיסוס, פניו שמוטות מטה, כרגיל כמו בכל פעם שהכיר אנשים חדשים. ג'ימין חייך למשמע קולו של הילד.
"או!" הוא קרא לפתע, עיניו מתרחבות כשהוא הבין מאיפה מוכר לו השם.

"גברת ג'ון, הכרתי את-"
"את בעלי, כן." גברת ג'ון המשיכה אותו.
"למעשה, אני כאן כדי לבקש טובה."
"כמובן." ג'ימין הנהן שוב.
"תוכל בבקשה לשמור על הבן שלי?"

חיוך הופיע על פניו של ג'ונגקוק כשחלפה בראשו מחשבה על כך שהוא עומד להעביר את היום עם הבחור היפהפה הזה.

"אמ, ברור. לכמה זמן?" הבחור הצעיר שאל.
"רק היום." גברת ג'ון חייכה.
ג'ימין חייך, התקרב לילד הקטן והתכופף אליו.
"וול, ג'ונגקוק," הוא חייך אל הקטן, "נראה שאנחנו עומדים להעביר את היום יחד".
ג'ונגקוק הנהן, נושך את שפתיו כדי להסתיר את החיוך הגדול שנלחם לעלות על פניו.
"אל תתבייש. ההיונג שלך נורא נחמד~"
ג'ונגקוק הביט בעיניו של הבחור ונתן לחיוך להשתלט עליו, חושף את שיניו הקטנטנות.
"אוו, איזה חמוד~" ג'ימין קרא, צובט את לחיו של הילד.
גברת ג'ון חייכה ברוגע, מאושרת שבנה סופסוף מתקשר עם אדם זר בקלות שכזאת. ג'ונגקוק הוא ילד ביישן מאוד, והוא שונא להיות בחברת זרים.

כנראה פארק ג'ימין הזה מיוחד...

"אשלם לך ברגע שאחזור."
"אין צורך!" ג'ימין קרא, "זאת תהיה מחווה בשבילי לשמור על הילד הקטן ןהמתוק הזה".
הסומק הופיע פעם נוספת על פניו של ג'ונגקוק, והוא המשיך למצוץ בשקט את הסוכריה הקטנה שלו שעמדה כבר להגמר, כדי להמנע מתחושת הבושה.
"תודה רבה, ג'ימין." גברת ג'ון קראה ולחצה את ידו.
"אין בעד מה, גברת ג'ון. אני חייב לבעלך את כל חיי." ג'ימין חייך.
חיוכה של הגברת התמוגג מעט כשג'ימין הזכיר את בעלה, אך חזר מיד לשפתיה.
"אני אלך עכשיו. כל הדברים של ג'ונגקוק נמצאים בתיק הגב שלו. זה המספר שלי." היא הביאה לג'ימין חתיכת נייר שעליו היה כתוב את מספר הנייד שלה בכתב מסודר.

ג'ונגקוק חיבק את אימו בחוזקה וסירב לעזוב אותה, מנער את ראשו בפחד כשאימו ניסתה לשחרר את אחיזתה. אחרי כמה דקות של "מלחמה", הוא שחרר אותה לבסוף, מבקש ממנה נשיקה לפני שאמר לה שלום בהיסוס והסתכל עליה עוזבת את החנות.
היא הסתובבה אליו מרחוק, והוא לא יכל שלא לשים לב לדמעות הזולגות מעיניה.
למה אמא בוכה?
הוא צפה בגבה המתרחק, ודמעות החלו לעלות בעיניו.
"א-אמא..." ג'ונגקוק לחש, קולו המתוק גורם לג'ימין לחייך.
ג'ימין רצה להמשיך לעמוד שם ולבהות בילד הקטן, אבל הוא היה חייב להמשיך את עבודתו.
הוא הרים את ג'ונגקוק הקטן על ידיו, והרגיש את רגליו הקטנות מתלפפות בחוזקה על מותניו, לפני ששמע "אהה!" קטן ומבוהל בורח מפיו של הקטן.
חמוד.
זה כל מה שג'ימין יכל לומר.
פניו של ג'ונגקוק הסמיקו בפעם השלישית באותו היום. מתבייש, הוא עטף את צווארו של ג'ימין בזרועותיו וקבר את ראשו הקטן בחזהו.
הריח שנדף מג'ימין גרם לו להרגיש כאילו הוא בגן עדן.

♢

...פעם ראשונה שאני כותבת כאן, ו...לא יודעת, אין לי הרגשה טובה כלפי הפיק הזה, הכתיבה מרגישה לי נוראית...
אשמח לתגובות והצעות לשיפור:)