~צליל~
״צליל...צליל... בואי אליי בואי..״ דמות מעורפלת, אבל ככל שאני יותר מתקרבת הדמות נהיית ברורה. ״צליל.. אל תפחדי.״ קולות מהדהדים. איפה אני בכלל? אוי לא, בבקשה לא! אני בסיוט?! הצילו מישהו!
״לא!!״ צרחתי הכי חזק שאני יכולה. אוי לא.. הערתי את מיטל.״צליל מה קרה?״ מיטל אמרה. ישבתי משותקת על המיטה פחדתי, פחדתי ממי שראיתי. ״חכי כאן אני אלך להעיר את דין, הוא היחיד שיכול לעזור לך כרגע״ מיטל אמרה ויצאה מהחדר לכיוון החדר ממול, לחדר של דין.
״דין, דין קום, בבקשה ממך! משהו קרה לצליל!״ מיטל אמרה ולא הפסיקה לתת מכות קטנות לדין.דין שמע שמשהו קרה לי ולקח לו כמה דקות להתעשטת.
לפתע נפתחה דלת החדר שלי, דין שרואה אותי יושבת מפוחדת על המיטה עם דמעות בעיניים אומר למיטל בלחש: ״את יכולה להשאיר אותנו כמה דקות לבד?״ מיטל מסכימה ויוצאת מהחדר. דין מתיישב על המיטה ומחבק אותי.״צליל הכל בסדר? אני לא רוצה שתפגעי תספרי לי בבקשה!״ אמר דין. ״ראיתי אותו!״ אמרתי. ״את מי?״ אמר דין. ״את בן״ אמרתי. ״ראיתי אותו, הוא קרא לי! אני לא מאמינה שהוא מת!״ אמרתי. דין ניגב לי את הדמעות מהלחי. ״אני כאן בשבילך״ הוא אמר. בן, אח קטן שלי איך יכולתי לתת להם לקחת לי אותך מהידיים?! איך נתתי להם להרוג אותך?! אני מבטיחה לך אני אנקום בהם! אני אראה להם מה זה להתעסק עם צליל! אין לי משפחה, באמת שבלי דין לא הייתי נשארת לעמוד על הרגליים עם מצב כזה!
YOU ARE READING
סטאפ אפ
Teen Fictionצליל ודין הכירו בגיל 10 בפנימייה, לשניהם סיפור חיים דומה, ההורים שלהם מתו או שככה רוצים שהם יחשבו? הם מתבגרים ומגיעים לגיל 15 ושניהם שמים לב למהומות שיש בעיר וכדי להשליט סדר הם מחליטים להקים כנופיה.הם לא מאמינים באלימות רק בהתערבות יצירתית. מה יקרה...