Safety pin- Luke Hemmings fanfic

פרולוג

היי! מקווה שתאהבו! זה פאנפיק חדש שאני כותבת. תהנו :)
______
היום הוא עוד יום משעמם, כמו תמיד. האקשן היחיד שיש הוא כאשר אני צריכה לגרור את האחים שלי לבית הספר, ותאמינו לי זה לא קל. מצחיק, זה אמור להיות ההפך, לא? לפחות זה מה שכולם חושבים, שלבנות לוקח יותר זמן להתארגן. אז זהו, שלא. לפחות לא במקרה שלי.

״ג׳יימס, תמהר! שלא נאחר לבית הספר!״ צעקתי לאחי הגדול, ואם יורשה לי לומר, גם המעצבן.
״מייסון, אתה בא?״ שאלתי את אחי הקטן ברוגע יותר וברכות.
כפי שכבר הבנתם, יש לי שני אחים. האחד גדול ממני בשנה- כעת הוא בכיתה יא׳, והשני, מייסון, כרגע בן שש, והוא כל כך חמוד, אבל לפעמים אפילו לי אין כוח אליו.

אחרי מאמצים רבים וזמן רב, הצלחתי לגרור אותם לבית הספר ולגן. אחי ג׳יימס התעכב על הפנקייקים שהכנתי,הוא זלל אותם לפחות רבע שעה. פנקייקים זה בערך הדבר היחיד שאני יודעת להכין. זה ואולי גם קרפ. אבל חוץ מזה? שום דבר.

סוף סוף יצאנו מהדלת, ואני נעלתי את הבית. שני אלה ממש מתישים אותי. התחלנו בהליכה שלנו. קודם כל לקחנו את מייסון לגן שלו, אמרנו שלום לגננת ונפרדנו ממנו, אני גם נתתי לו נשיקה בלחי, בכל זאת. לאחר מכן המשכנו אני וג׳יימס בהליכה לבית הספר שלנו. זה בערך הליכה של עשר דקות. בינתיים שלחתי הודעה לאמא שלי והודעתי לה שכבר שמנו את מייסון בגן ושאנו בדרכנו לבית הספר. על הדרך גם הצעתי לה לקנות לי איזה בושם חדש שממש רציתי. מה לעשות, בכל זאת, אני בת.

״אז מה הולך בחייך, אנה החד קרן?״ אחי התחיל לפתח שיחה.
״הכל משעמם, שבלול.״ עניתי ונאנחתי טיפה.
כן, כן, ככה אנחנו קוראים אחד לשניה. אני יודעת, קצת מוזר, אבל זה כיף. אנחנו תמיד קוראים אחד לשניה בשמות מצחיקים. זה הקטע שלנו.

״אבא נראה שמח אתמול, מעניין למה.״ הוא אמר.
״כן, אולי קרה משהו בעבודה.״ עניתי לו והתחלתי לתהות.
לאבי קוראים פיטר ולאמי פיונה. הם אף פעם לא רבים, ותודה שכך.

״מה יש לך בשעה הראשונה?״ שאלתי.
״מתמטיקה, איזה סיוט״ הוא אמר.
הנהנתי לעברו כאות הזדהות. ״לפחות זה לא בסוף היום, אז היית מת״. החזרתי לו.
״יש משהו במה שאת אומרת״ אמר.
״תמיד יש משהו במה שאני אומרת״ צחקתי לעברו.

הגענו לשערי בית הספר וכבר רציתי לחזור הביתה. אני שונאת את בית הספר שלי. אין לי ממש חברים פה, כולם די צבועים.
איחלתי לאחי יום מוצלח והתקדמתי לעבר הכיתה שלי. היא הייתה נראית ריקה,אך בסוף התברר לי שהיה ילד אחד. הוא היה שקוע בטלפון שלו, כמו כולם.

השיעורים עברו באיטיות והרגישו כמו נצח. מסתבר שנרדמתי בשיעור האחרון כי קמתי מצלצול הפעמון שהודיע על סיום יום הלימודים. קמתי במהרה והתחלתי ללכת לכיוון הגן של אחי. לא היה לי זמן לחכות לג׳יימס. הודעתי לו על כך בטלפון ונזהרתי שלא להיתקע באף אחד. למזלי, אכן לא נתקעתי באף אחד.