Best Friends (VKOOK)

פרק 1:Lost

"ג'ונגקוק אני אוהב אותך!" טאהיונג הסתכל עליי בפניו הסמוקות מדמעות שהציפו את עיניו וזלגו אחת אחרי השנייה על לחייו ללא הפסקה.

כבר זמן מה שטאהיונג לא מתנהג כרגיל, ניצוץ השמחה שהיה בעיניו התפוגג כלא היה מעולם.
הוא נראה כל הזמן טרוד, מעמיד פנים שהכל כרגיל, אך ניחשתי מזמן שזהו לא העניין.
היום, יחד עם ג'ימין והוסוק יצאנו לבילוי בביתו של הוסוק ששם חבורתנו אוהבת להתנחל וסתם לבלות.
טאהיונג היה נראה שקוע במחשבותיו, הוא לא צחק הרבה ומשום מה הייתה לי הרגשה שהוא נושא על ליבו משהו כבד במיוחד וקשה מנשוא.
אחרי מספר פעמים שניסיתי לשאול אותו מה קרה, הבנתי לפי תשובותיו הקצרות והמתחמקות שהוא לא מעוניין לחלוק את זה איתי.
הבנתי שכנראה זקוק לזמן ובנתיים הוא עדיין לא מוכן לשתף,לכן עזבתי אותו וניסיתי להתעלם מהמבטים הממושכים שלעיתים נעץ בי.
מבטים אלו הביכו אותי עד מאוד.

באיזשהו שלב, טאהיונג הכריז שהוא הולך להתפנות.
הוא קם מהמזרן שעליו ישב בעודנו ממשיכים לצפות בסרט "שודדי הקראיבים 2"
הוא רץ לחדר השירותים ומיהר לסגור את הדלת אחריו.
בעיניי זה היה נראה חשוד, אך התעלמתי והמשכתי לצפות בסרט למרות שידעתי בליבי שמשהו לא בסדר קורה.

"הפסקת פופקורן!" הכריז הוסוק לקראת אמצע הסרט.
הוא רץ למטה בחברת ג'ימין להכין כמות נוספת של פופקורן בעודו צוחק על כך שאנחנו חזירים שמנים שלא מסוגלים להפסיק לאכול.
גיחכתי לבדיחתו אך מחשבותיי עדיין התעסקו בסיבות האפשריות לדיכאונו של טאהיונג.

חצי שעה עברה מאז שהסתגר בחדר השירותים.
זה בהחלט היה חשוד.
קמתי בתנופה מהמזרן המתנפח ועצרתי מול דלת העץ הגדולה.
ברקע נשמעו קולות הציחקוקים של הוסוק וג'ימין שכנראה ירדו אחד על השני פעם נוספת.

"טאהיונג!" דפקתי על הדלת בהיסוס.
שום קול לא ענה,אך אחרי זמן קצר הדלת נפתחה באיטיות.
טאהיונג עמד בפתח הדלת, סמוק כולו ופניו רטובות מדמעות.

"ג'ונגקוק, אני צריך להגיד לך משהו..." לחש לי בקול חנוק וכתגובה הנהנתי במהירות.

ליבי התכווץ בכאב, הייתי מוכה הלם באופן שלא ידעתי איך להגיב לוידוי הפתאומי של החבר הכי טוב שלי.
התחלתי לגמגם תשובה לא ברורה בזמן שטאהיונג בהה בי בתחינה.

נשמתי נשימה עמוקה והסתכלתי ישר בעיניו הדומעות והאדומות של טאהיונג.

"אני מצטער... " השפלתי מבט לרצפה.

טאהיונג היה המום ועל סף להשתגע. הוא הביט בי בהפתעה ודמעות מחודשות החלו לזלוג מעיניו.

בלב כבד סובבתי אליו את גבי וסגרתי אחריי את הדלת. ולמרות ששמעתי אותו קורא בשמי, לא חזרתי אחורה.
עצרתי במקומי, מאחוריי שמעתי את צלילי קולו של טאהיונג, שפרץ בבכי תמרורים.