Together ♥️ ביחד

-1-

״שלום לך קוריאה אהובה!״ אמרה ספיר בהתרגשות כשיצאנו מהמטוס, ״תודה שבחרתם קוריאן אייר״ אמרה הדיילת וסימנה את כיוון היציאה ״כמובן רק קוריאן אייר״ אמרתי בתגובה ״קאג׳ה״ אמרנו ביחד וצחקקו.
״הפעם זה לנצח, נכון?״ שאלתי את השותפה שלי ״לנצח אחותי״ ענתה ספיר עם חיוך ענקי על הפנים.
זאת לא הפעם הראשונה שלנו בקוריאה, אבל הפעם זה שונה, ספיר התקבלה לאוניברסיטת סיאול לתואר ראשון בעיצוב ואני התקבלתי לעבודה כמורה לאנגלית בבית ספר בגאנגנאם ולכן השכרנו דירה מראש לשנה, בנתיים, באזור האהוב עלינו- איטוואן.

״אני לא מאמינה שמצאנו דיל כזה טוב״ אמרתי בהתרגשות בזמן שסרקתי את הדירה, 2 חדרי שינה, בכל אחד מהחדרים מיטה וחצי לבנה וארון בגדים לבן, ״את מעדיפה שנקנה טלויזיה לסלון או שנקנה לחדרים?״ שאלה ספיר כשהיא עומדת בכניסה לחדרי, ״לסלון! אם יהיה לנו בחדר לא נראה אף פעם טלויזיה ביחד״ עניתי מבלי לחשוב פעמיים. ״צודקת״ אמרה ספיר בתגובה והלכה לחדרה. ״ מחר הולכים לשופינג לבית ?״ צעקתי בזמן שאני פורקת את המזוודות ומסדרת את הארון בגדים שלי ״כן, נראה לך שאני יכולה לישון בלי בובספוג?״ ספיר צעקה לי בתגובה.

הלימודים מתחילים רק עוד חודש, רצינו להגיע חודש מראש כדי להנות קצת מקוריאה ואז להתחיל את השיגרת חיים שלנו כאן, ״יוצאים היום?״ שאלתי בזמן שסידרתי את המצעים במיטה של ספיר ״ברור, מה את שואלת בכלל״ היא ענתה כצפוי. לבשתי את החצאית השחורה הגבוה שלי עם חולצה לבנה, ספיר לבשה את השימלה השחורה שלה, ״תביאי לי את הנצנצים שלך״ ביקשה ספיר, ״תקחי לבד באמאש׳ך״ אמרתי בזמן שמרחתי אייליינר. ״עקבים?״ שאלתי ״נראה לך הולכים לרקוד שימי שטוח״ אמרה ספיר ״אוקי, יצאנו?״ שאלתי ״יצאנו!״ ענתה ״קאג׳ה״ אמרנו ביחד.

המקום האהוב עלינו, MADE, נכנסנו כאילו זה הבית השני שלנו, מתיישבות בשולחן ומזמינות בקבוק וודקה בטעם אפרסק וספרייט, ״לחיים חברה״ אמרה לעברי ספיר ״לחיי התחלות חדשות״ הוספתי ושתינו במהירות. בMADE ברגע שהזמנת שולחן עומד לידך מלצר ושומר לך על המקום ככה שיכלנו לרקוד בחופשיות, רוקדות, צוחקות ונהנות כמו שלא נהנו בחיים. ״לו, לו, את רואה את הבחור שיושב שם, הוא לא מפסיק להסתכל לכאן״ אמרה ספיר והסבה את תשומת ליבי לעבר בחור שישב כמה מטרים מאיתנו, ״הוא חתיכי״ אמרתי וחייכתי ״כן הסטייל שלך רצח״ הוסיפה ספיר ״יש לו גם חבר חמוד״ אמרתי ״כן מאוד חמוד״ אמרה ספיר ושניינו פרצנו בצחוק. ״שנעשה עיניים?״ שאלתי ״אני כבר עשיתי״ ענתה ספיר .

השעה הייתה כבר 5 לפנות בוקר, וכמות הבנים שהזזנו מאיתנו הייתה לא הגיונית, מישום מה רצינו רק את הבנים ההם, אבל מסיבה לא ידועה הם בחרו רק להסתכל עלינו, לחייך לעברנו, אבל לא לגשת אלינו. ״אולי הם חושבים שאנחנו לא מבינות קוריאנית״ אמרה ספיר פתאום, מהנדסת את הסיטואציה, היא טובה בזה, ״אין לי מושג, אבל הוא ממש מוכר לי, אני בוודאות ראיתי אותו איפשהו״ אמרתי בהיותי בוהה בבחור שמצא חן בעיניי, ״רק הגענו לכאן איפה כבר את יכולה לראות אותו״ אמרה ספיר ״אני לא יודעת אבל בוודאות ראיתי פעם״ עניתי בנחישות. כשהשעה התקרבה ל6 בבוקר החלטנו לחזור הביתה.