Trouble (צרות)

♛part 11:♛

~בפרק הקודם:~
"אוח הרגע חזרתם, ובא לי שתפרדו שוב". היא אמרה במרמור.

"שתקי מפגרת, אנחנו נמצא לך מישהו ונלך לדאבל דייט" אמרתי, ומאצ' זרק עליה כרית.

"יאללה נו תדליקי את הסרט, לפני שהיא תאכל לנו את כל הפופקורן". מאצ' אמר לי

♛part 11: ♛
~כעבור שבוע~
" בייב, בואי נבריז מבית ספר ונלך לים עם החבר'ה" מאצ' אמר לי בעודנו הולכים בבית ספר.

"לאדעת אמא שלי תתעצבן הברזתי יותר מידי השבוע, גם כל המסיבות האלה אני מגיעה מאחור הביתה. היא התחילה להגביל אותי..." אמרתי בעצבות

"אז להגיד לכולם שאנחנו לא מגעים? " שאל

"מאמי אם אתה רוצה ללכת, תלך. אל תתקע פה בגללי. אתה לא יכול לעשות כל דבר שאני עושה, אתה יכול לצאת, אתה יכול לבלות. אתה לא חייב אותי בכל בילוי". אמרתי

"אבל כיף לי איתך, לא רוצה לא להיות איתך..." אמר

"תקשיב מאמי,אני יודעת שזה כואב מה שאני הולכת להגיד.. אבל אני חייבת לספר לך...." אמרתי בחשש

"נו מה אדל ,תדברי כבר את מלחיצה אותי". אמר בלחץ

"אני שמעתי כמה ילדים שקוראים לך 'הצל של אדל' . אם להגיד את האמת, כואב לי אתה צריך לקבל כיונים כאלה מאחורי הגב. ובכלל אף אחד לא צריך לקבל כינוים כאלה. לדעתי תצא, תבלה. אתה לא צריך אותי בכל מקום. תחליט מה בא לך לעשות ותגיד לי מה אתה עושה. הלכתי ללאלי . ביוש". אמרתי לו ונשקתי אותו.

"ביי מאמי". אמר בחזרה.

הלכתי ממאצ' ללאלי , ואני מחורפנת כבר מהשבוע הזה. אמא שלי יושבת לי על הראש כמו קרציה בגלל יציאות, והברזות. ובבית ספר אני משתגעת בגלל מאצ' הוא מונע מעצמו הרבה בגללי. אני חושבת שצריך לגמור את הסיפור הזה...
עוד לפני ששמתי לב הגעתי לאיפה שלאלי ישבה.

"היי בובה" אמרה לאלי

"היי " אמרתי עם קצת מרמור

"היי סיס, באלך להפסיק להיות ממורמרת ולספר לי מה עובר עליך? לא מסוגלת לראות אותך ככה. זה שובר אותי". היא אמרה.

"אמא שלי משגעת אותי בגלל יציאות והברזות, ומאצ' מייגע אותי..." פרקתי.

"למה מה קרה?" שאלה.

"מסובך, הכל מסובך. אני כבר לא יודעת מה קורה...." אמרתי משתגעת כבר.

~ערב~
"מאמי אנחנו חייבים להיפגש..." שלחתי למאצ' את ההודעה הזו.

"בייב הכל בסדר?" שלח בחזרה.

"לא,אנחנו צריכים להיפגש ולדבר..." שלחתי לו.

"תהיי במקום שלנו עוד 10 דקות". שלח

~פלאשבק~
אני ומאצ' יצאנו לטייל לבד, ולפתע מצאנו את המקום הכי יפה שראינו עד כה. מקום נטוש אל מול הים.

"ואווו". זה רק מה שיכלתי להוציא מהפה שלי.

"כל כך ואוו". מאצ' הוסיף.

"זה כל כך הולך להיות המקום שלנו". אמרנו יחד וצחקנו.

~סוף פלאשבק~

הגעתי אל המקום שלנו, ישבתי על הסלע שפנה ממש אל מול הים. חשבתי על הדברים שלי לעומק.

לפתע מישהו נגע לי בכתף, קפצתי. וראיתי מי מאחורי. מאצ' יאו טיפש . חשבתי.

"לא עושים דברים כאלה !" צעקתי עליו.

"צודקת סליחה". אמר וחיבק אותי, והתיישב לידי.

"תקשיב..." אמרתי . ונשמתי עמוק. "חשבתי על זה הרבה... אני חושבת שאנחנו צריכים להיפרד." המשכתי בכאב.

" למה מאמי?" שאל בעצב.

"אין מאמי יותר. אנחנו צריכים להיפרד. אנחנו לא עושים טוב אחד לשני. בגלל שאנחנו ביחד יש עליך דיבורים בכל בית ספר ולא בא לי שיכאב לך בגללי. אתה מונע מעצמך דברים בגללי, אני לא אוהבת את זה. אני לא צריכה מישהו שיהיה 'הצל שלי' ". אמרתי שופכת את כל זה.

" למה אבל, אני יכול להתמודד עם הדיבורים האלה בבית ספר. אני לא מונע מעצמי דבר. כל רגע שאני איתך מרגיש שלם. לא אוהב לא להיות איתך..." אמר.

" די מאצ'.החלטתי. זה נגמר". אמרתי נוקשה ומשתדלת לא להסתכל בעניו ולא להכאיב לו.

"תסתכלי לי בעניים ,ותאמרי לי שזה נגמר". אמר בעצב רב.

חששתי. הסתכלתי לו בעניים . "זה נגמר". אמרתי לו .מבטו נשאר עלי למספר שניות שלעזאזל הרגישו כמו נצח. והוא פשוט קם והלך.

כשהוא כבר היה ממש רחוק , "ביי". אמרתי ופרצתי בבכי.