חצוי אנושי-פאנפיק על פרסי ג׳קסון

פרק 2

ממעלה הגבעה, ג׳וני ראה נערים בחולצות טריקו כתומות מסתובבים באזור. חלק מהם טיפסו על קיר טיפוס יורק לבה, אחרים שיחקו בכדור, הוא אפילו היה יכול לראות איש בעל רגלי תיש שמנגן ליד חלקת תותים.
ג׳וני השתגע סופית, כנראה.
לא היה נראה שמישהו שם שם לב לילד המתנשף שעומד ומסתכל על כולם. ג׳וני החל לרדת לכיוון המקום, שלמרות כל האנשים המשוגעים בו ג׳וני די הוקסם ממנו, ועצר לבסוף במרגלות הגבעה. הוא לא ידע מה הוא אמור לעשות עכשיו.
הוא התחיל ללכת שם. הוא הצליח לקלוט שעל החולצות כתוב ״מחנה חצויי-הדם״. מה זה חצויי-דם? בזמן שהוא מהרהר הוא המשיך ללכת.
הוא התחיל להתחרט על שלא הביא את אחד הספרים שלו. תמיד כשהגיע למקום עם הרבה אנשים הוא אהב לשבת בצד עם הספר ולקרוא. אבל לא היה נדמה לו שהוא יזכה בספר בקרוב.
היה נראה שנערה אחת הבחינה בו, כי היא הלכה לכיוונו במרץ.
״מי אתה? אתה חדש? פגשת כבר את כירון? בוא, אני אכיר לך אותו.״ היא דיברה כל כך מהר שג׳וני בקושי הצליח להבין מה היא אמרה. לפני שהוא הספיק להגיד משהו, היא תפסה את זרועו וגררה אותו אל עבר בית חווה גדול.
היא דפקה על הדלת בקצב של שיר שג׳וני לא שמע מעולם. בלי לחכות לתשובה פתחה הנערה את הדלת ודחפה את ג׳וני פנימה.
״מי את?״ שאל ג׳וני, שהתחיל להתאושש מהחוויה המוזרה.
״הו, אני אמה ג׳ונסון, בת אפולו,״ אמרה הנערה, שנקראה כנראה אמה.
״בת... מה?״ שאל ג׳וני בבלבול.
״בת אפולו, אל השמש, המוזיקה, האומנות, הירי בחץ וקשת, הנבואה, הרפואה...״ היא התחילה למנות על אצבעותיה.
״א-אל?!״ ג׳וני החליט שהוא באמת השתגע, או שכל מי שמסביבו משוגע.
״כן, אל. אתה יודע, הישות המיסטית הקסומה ששולטת בעולם וכזה.״ היא התחילה להוביל אותו בתוך הבית.
״אבל הם לא באמת קיימים!״
״הו, ברור שהם קיימים! גם אתה בן של אחד מהם, פשוט אתה לא יודע מי מהם. הנה, הגענו.״ היא החוותה אל עבר חדר גדול בתוך הבית. ״תחכה פה בנתיים.״ היא אמרה בחיוך והתחילה לדלג משם.
הוא נכנס לתוך החדר. בחדר היה שולחן ביליארד וכעשרים כיסאות מסביבו. מה היא רוצה שהוא יעשה בחדר ביליארד?
הוא שמע קולות פרסה שמתקדמים לכיוונו. הוא הסתכל אל פתח החדר וראה אמה נכנסת לחדר ומאחוריה עוד איש תיש כמו שהוא ראה קודם.
״אמרתי לך שאם זה היה נכון אז היינו שולחים סאטיר קודם,״ אמר איש התיש בהבעה מרוגזת.
״אז מה אתה חושב שהוא, אל? כי הוא לא נותן לי הרגשה קורנת במיוחד.״ היא ענתה.
ג׳וני הבין שהם מדברים עליו. ״כן, כי את פשוט זוהרת.״ הוא אמר במרירות וזרק עליה כדור ביליארד.
היא התחמקה מהכדור. ״והוא בן נמסיס! אמרתי לך שהוא חצוי!״
״אבל יש לו ריח של בן תמותה,״ ניסה איש התיש להסביר לה.
״אז אתה לא מריח טוב. עכשיו איפה כירון?״ היא שאלה ויצאה מהחדר, איש התיש אחריה.
ג׳וני בסך הכל רצה את הספר שלו עכשיו יותר מכל.