״מה את עוד רוצה שאני אגיד?״ שאלתי בשקט, והדממה השתלטה על כל החדר.
היא כיחכחה מעט בגרונה, כאילו היא לא בטוחה במה שהיא הולכת להגיד לי עכשיו. ״אני רוצה שתודי שאת עשית את זה.״ היא אמרה בקול שקט שעיצבן אותי עוד יותר.
״אבל אני לא עשיתי את זה, למה רק אליי אתם נטפלים?״ שאלתי בגועל, המנהלת הזאת נטפלת אך ורק אליי בכל פעם שקורה משהו בבית ספר הזה, כאילו לא כל הבית ספר מלא בעבריינים וזונות שיכלו לעשות את זה באותה המידה, אוליי אפילו יותר חמור.
״יש מורים שטוענים שראו אותך יוצאת מהשירותים עם פרצוף דיי חיוור קצת לפני שכל השירותים התמלאו במים, זה צירוף מקרים לדעתך?״ היא העלתה מעט את הטון שלה, היא רכשה ביטחון בכמה שניות האלה שבהם אני דיברתי.
״אני לא עשיתי את זה. אפילו בצחוק לא הייתי נכנסת לתאים האלה שלא ראו מנקה הגון כבר כמה שנים, הם מלאים בדם של מחזור ובנוזל שקוף ששתינו יודעות מאיפה הוא הגיע, אז איך לעזאזל אני הצפתי את השירותים האלה?״ העלתי מעט את קולי ונאנחתי בקול, שתבין שהיא מעצבנת אותי.
״גברתי הצעירה, אני מציעה לך לשמור על הטון שלך.״ היא אמרה במהירות אך אני גילגלתי את עיניי והסטתי את מבטי אל המשרד שלה. המשרד יחסית קטן ואורכו גבוה מהרגיל, עם חלון אחד קטן בקצהו ושולחן שנראה כאילו הוא נמצא שם כבר כמה עשורים טובים. איך היא חושבת שיש לה איזה סוג כלשהו של סמכות עליי עם המשרד המתפורר שלה?
״אתם בטוחים שלא מצאתם במקרה קונדום בשירותים שנסתמו? או שכן מצאתם ואתם לא אומרים לאף אחד כי אתם יודעים שזה בעצם נותן לכם יותר מחצי אוכלוסיות הביתספר הזה כאופציה? זה לא סוד מה שהולך בשירותים האלה.״ אמרתי בעצבים והיא לא התייחסה לדבריי.
״טוב תקשיבי,״ אמרתי באנחה, אני רוצה לחזור הביתה.
״אני יצאתי ׳חיוורת׳ מהשירותים כי דיברתי עם חבר שלי כמה דקות לפני, היה לנו ריב קטן אז נכנסתי לשירותים וניגבתי את הדמעות שלי במראה ויצאתי, אני נשבעת לך שלא הצפתי אותם.״ נאנחתי. לא מבינה למה סיפרתי לה את זה הרגע, אבל אני מניחה שזה בגלל שאני רוצה להגיע בקרוב הביתה, יש לי דברים יותר חשובים לעשות.
הייתה דממה לכמה דקות, עד שהיא אמרה לי שהם יסתכלו לתוך זה יותר לעומק, ושאני משוחררת לבינתיים.
בלי קשר לזה שהאשימו אותי, אני לא מבינה למה לעשות מכל הסיפור הזה עיניין כל כך גדול.
יצאתי מהמשרד שלה בשקט, ויצאתי למסדרונות שבדרך כלל הומים בבני אדם של בית הספר, שעכשיו ריקים מאנשים בגלל השעה המאוחרת.
נכנסתי לשירותים הקרובים שיכלתי למצוא, והסתכלתי על המראה בעודי מוציאה גומיה מכיסי ואוספת את שיערי בגולגול לא מתאמץ במיוחד. נאנחתי מול המראה ופתחתי את הברז בשביל לשטוף את פרצופי העייף עם מים קרירים, להרגיש קצת פחות עייפה.
יצאתי מהשירותים באנחה והוצאתי את הפלאפון והתקשרתי במהירות לליזה, החברה הכי טובה שלי.
אחרי ארבעה צילצולים, קולה העייף נשמע מהצד השני.
״הלו?״ היא שאלה בעייפות, שיערתי לעצמי שהערתי אותה מהשנץ שהיא דופקת כמעט כל יום אחרי ביתספר.
״את חיה אחותי? את נשמעת מעט מתה.״ גיחכתי לעצמי והיא נאנחה מהצד השני של הקו.
״את הערת אותי, הקול שלי לא נשמע צלול אחרי שמעירים אותי משינה דיי טובה אני חייבת להודות.״ היא אמרה בכנות ואני רק הזדהתי איתה.
״טוב שמעי רגע, אני עכשיו בדרך הביתה, תפגשי אותי מחוץ לבית שלך עוד שעה ככה, אני צריכה לדבר.״ אמרתי בעודי הולכת במהירות במסדרונות החשוכים של בית ספר.
״הכל בסדר?״ היא שאלה ויכלתי לשמוע את הדאגה בקולה, ופשוט אמרתי לה שיש לי בעיות עם כריס.
״מה חדש?״ היא גיחכה מעבר לקו ואני גילגלתי את עיניי, אפילו שהיא טכנית לא יכולה לראות אותי.
״רגע.. איך שכחתי?!״ היא אמרה פתאום, בדיוק כשיצאתי משער הבית ספר. ״איך הלכה השיחה עם המפגרת? אני לא יכולה להאמין שהכלבה באמת מאשימה אותך!״ היא אמרה בעצבים, אבל הרגעתי אותה ואמרתי לה שהכל בסדר, ואני כבר התרגלתי.
״שמעת פעם על קארמה? שמעתי שהיא יכולה להיות ממש כלבה לפעמים.״ אמרתי לה ברצינות והיא צחקה מהצד השני של הקו, ופה בערך נגמרה שיחתנו.
YOU ARE READING
כנגד כל הסיכויים
Romanceבריט היא נערה שמתקשה לסיים את התיכון, אדם הוא נכה שכבר וויתר על ההיגיון ואהבה. לבריט יש חבר עם מזג נורא חם , לאדם עדיין יש רגשות כלפי מי שעזבה אותו בשעת מצוקה. זהו סיפור האהבה המוזר והמשונה של בריט ואדם, שתי הפכים בכל המובנים האפשריים שלומדים לא...
