נקודת מבט דניאל:
ראיתי אותה יושבת על כסא העבודה שלי, ישר הבחנתי ברזון המפחיד שלה, היא נראתה אנורקסית, אבל יפה כמו תמיד, היא בכתה, והיא הייתה נראית כמו בובת חרסינה שבורה שמנסה למצוא דרך לחזור לשלמות בחזרה.
רציתי לתפוס אותה ולנשק אותה.
ואז נזכרתי במה שהיא עשתה, כל השנאה חזרה עליי.
התקדמתי אליה במהירות ותפסתי בידה.
״מה את עושה פה״. צעקתי עליה.
״דניאל זה כואב לי״ היא אמרה בבכי.
״לא מעניין אותי מה את עושה פה״ צעקתי שוב.
״אם תעזוב אותי אולי אני אצליח להסביר לך״ היא צעקה החזרתי ושחררתי אותה.
היא התיישבה על המיטה השיבה מזרחית והתחילה לדבר.
היא סיפרה את הכל וזה לא הזיז לי אפילו בקצת, לא חשבתי שהיא משקרת ידעתי שהיא אומרת את האמת, אבל זה לא הזיז לי את הביצה.
החלטתי לפגוע בה, לפגוע בה כמו שהיא פגעה בי, היא הרגה אותי, חצי שנה ששתיתי לקחתי סמים וחלמתי שאני מנשק אותה, הכאב הזה הפך לשנאה, ועכשיו אני אגרום לה לכאב שהיה לי.
תפסתי אותה ונישקתי אותה, אמרתי לה שאני אוהב אותה וזיינתי אותה, פעם היא שאלה אותי אם היא כמו כל השרמוטות שלי בשבילי, אמרתי לה שלא ״, הבטחתי לה שהיא בחיים לא תהיה כמו אחת מהן ואת האמת שהתכוונתי לזה. אבל הדברים משתנים. והיום אני אגרום לה להבין שהיא כן אחת כזאת בשבילי.
כשאמרתי לה לעוף מפה, היא התחילה לבכות, הסתכלתי עליה מתלבשת וראיתי איזה שלד היא נהייתה, עדיין יפה אבל היא הייתה נראית כאילו היא לא כל אכלה שנים. היא התחילה ללכת ופתאום בום, היא התעלפה.
התלבשתי במהירות, ורצתי לדלת, אמרתי לאדיר השומר שלי להזמין מהר אמבולנס.
רצתי אליה, וניסיתי להעיר אותה, לא יכולתי יותר, הרגשתי בן זונה, רציתי לתלות את עצמי, כל האהבה שלי אליה חזרה, רציתי לפגוע בה ובסוף פגעתי בשנינו.
״תפסתי בראשה וניסיתי להעיר אותה.
״בבקשה קומי, אני מצטער, אני אוהב אותך אני נשבע לך, בא לי למות, שירו בי עוד פעם , שיהרגו אותי שאני אכנס לקומה, רק תתעוררי בבקשה.
הסתכלתי עליה מקרוב והבנתי כמה היא שבורה, כמה היא אהבה אותי וכמה אני בן זונה שמגיע לו מוות, היא נראתה כל כך רע שרציתי להרוג את הג׳יי הזה שהוא לא דאג לה, אבל אני יודע שאני רק מחפש אשמים, זאת אשמתי, אני גרמתי לה להראות ככה, אני שברתי אותה ואני הכנסתי אותה לדכאון, את הבן אדם שאני הכי אוהב בעולם, הבן אדם שאני אוהב יותר מעצמי, הבן אדם היחיד גרם לי להבין שיש אנשים שדואגים לי חוץ ממני.
החובשים הגיעו והעלו אותה לאלונקה. הם ביקשו שאני לא אעלה איתם.
נכנסתי לאוטו ונסעתי על 200 קמש לבית חולים.
ראיתי שהאמבולנס שלה כבר היה שם.
הכניסו אותה לטיפול נמרץ והבנתי כמה המצב שלה גרוע.
אחרי כמה זמן הרופא יצא אליי ואמרתי לו שאני החבר שלה.
״תקשיב, כרגע היא חולה באנורקסיה, היא בתת משקל בצורה מחרידה והסיכויים שלה הם 30 אחוז לשרוד, היא תשתה כדורים, ואתה צריך לדאוג לה לארוחות מסודרות, אם לא היא תמות בתוך כמה חודשים.
היא ערה, עוד שעה אני יכול כבר לשחרר אותה אני רק צריך תחתום לי על כמה טפסים״ הוא אמר ואני רק הסתכלתי עליו שבור.
סיימתי לחתום על הטפסים, ונכנסתי לחדר שלה.
היא לא הייתה שם, נבהלתי , נכנסתי לשירותים בחדר וראיתי אותה בוכה יושבת על השיש של הכיור, היד שלה מלאה בדם, ולידה יש סכין.
״מה עשית״ הסתכלתי עליה שבור, לא יכולתי לראות אותה יותר.
״מה אתה עושה פה״ היא הסתכלה עליי בשנאה.
״מאמי..״ ניסיתי להמשיך אך היא קטעה אותי.
היא ירדה מהכיור והתחילה להרביץ לי.
״עוף מפה, תלך, אני שונאת אותך, אני נשבעת לך שאני אנקום בך ואתה תתחנן לרגע הזה שאתה תמות, אתה מבין? אני לא מפחדת ממך, אני שונאת אותך, אני שונאת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם הזה. אני שונאת אותך יותר ממה שאתה שונא אותי״ היא צעקה עליי והרביצה לי.
הדמעות ירדו לי, הבנתי מה עשיתי לה, למה גרמתי, הבנתי שגרמתי לה לשנוא את החיים של עצמה, היא ניסתה להתאבד לפני כמה שניות, זאת לא אמה, זאת לא אמה שלי היא בחיים לא הייתה עושה דבר כזה.
תפסתי אותה וחיבקתי אותה ופשוט בכיתי.
״אני מצטער, אני נשבע לך שאני מצטער, כבר עכשיו מתחנן לרגע הזה שאני אמות, אני נשבע לך, אני אוהב אותך יותר מאת החיים שלי, אני אוהב אותך יותר מאת עצמי.״ אמרתי לה בוכה.
לא הצלחתי לקבל את עצם העובדה שזהו, איבדתי אותה ואני גרמתי לזה בדרך הכי מזעזעת שיש.
והיא רק בכתה על החזה שלי.
הרמתי את ראשה והסתכלתי על המלאך הקטן שלי.
נשקתי אותה בעדינות מפחידה, פחדתי לפגוע בה שוב.
היא התנתקה ממני ושברה אותי יותר ויותר.
הרגשתי איך אני מתרסק, ראיתי כבר איך אני חוזר לסמים.
״אני לא מבקש ממך לסלוח לי, אבל הרופא אמר לי באיזה מצב את, תני לי לשמור עלייך, עד שתחזרי לעצמך ואחרי זה תלכי. אני נשבע לך שאני לא אעשה לך כלום״ אמרתי בתקווה והיא רק הסתכלה עליי בוכה והנהנה בראשה.
יצאנו מהבית חולים ונסענו לבית שלי בברוקלין.
הנסיעה הייתה שקטה, אמה נרדמה, וראיתי את היד החבושה שלה.
הגענו לבית שלי, ובאתי להרים אותה מהמושב, היא התעוררה ונבהלה.
״לא רציתי להעיר אותך״ אמרתי בשקט.
״אני יכולה לבד״ היא אמרה ויצאה מהמכונית.
היא נכנסה לבית, והראתי לה את החדר שלי. שתשן איתי, אני לא רוצה שהיא תשן בחדר נפרד כמו בפעם הראשונה שהיא באה אליי הביתה כשרק הכרנו.
״אני רוצה לישון בחדר אחר״ היא אמרה.
״יש חדר פה ליד.״ אמרתי מצביע לכיוון של הדלת.
היא הלכה לשם וכנראה נכנסה למקלחת.
סגרתי את הדלת בחוזקה ופתחתי את המגירה עם מפתח.
לקחתי מהירק שהיה לי שם, ועישנתי.
היא נכנסה לחדר והסתכלה עליי.
״ממתי אתה מעשן סמים״ היא הסתכלה עליי לא מבינה.
״מאז שאיבדתי אותך״ עניתי את המובן מאליו.
היא לקחה לי את הסיגריה שגילגלתי וזרקה אותה.
״תפסיק עם זה״ היא אמרה כדורשת.
ואני הסתכלתי עליה בחיוך עצוב.
״יש למטה צלחת עם פסטה ושניצל לכי תאכלי.
היא הסכלה עליי בחיוך רחב וחייכתי אליה בחזרה, זה המאכל שהיא הכי אוהבת, זה המאכל היחיד שאני אוכל בשנתיים האחרונות.
היא הלכה לאכול ואני הלכתי אחריה. היא אכלה בתאווה שני ביסים ולאחר מכן דפקה ריצה והקיאה הכל.
תפסתי בשערה נותן לה תמיכה.
היא צחצחה שיניים וחיבקתי אותה מאחורה, התחלתי לנשק את צווארה בנשיקות רטובות, ידעתי שהיא נהנת.
היא סיימה לצחצח שיניים וסובבתי אותה אליי, נישקתי אותה ותפסתי בה חזק, שלא תחשוב אפילו על לברוח ממני.
