הקוסמוס

1: אין בוכים על עוף שנפל.

התרנגול הקורא השכם מביא איתו רטינות שקטות מגברים עייפים, אשר רק מתהפכים על צידם וממשיכים בשינתם, הלא ערבה במיוחד.
אך למרות השעה המוקדמת, צעדים נשמעים. מהדהדים בדממה במסדרונות אחוזתו של הלורד הצעיר.

ערב השנה החדשה נגמר לפני שעתיים, וכל התושבים ישנים שנת מתים.
וכיוצא מכך, נידב הלורד הצעיר,
אראיון, את משרתות האחוזה כמלצריות בבר העיר הקטן והמטופח, אשר באותו ערב היה גדוש עד גדותיו ומחוצה לו, על המדרכה בחוץ.
מכיוון שגילה של יוקו צעיר, והמשרתות המנוסות חששו מהגברים הגסים, אשר ייטפלו לנערה התמימה, אשר אינה יודעת התגוננות מהי, העבירה אותה מנהלת המשק אל המטבח של הבר. שם ידועה באמת, בתבשיליה ובניקיון בו הם מוגשים ומוכנים.
אך הבישול קשה מהמלצור, והלילה הארוך השאיר עליה את אותותיו. וכשיוקו קמה, אבריה זעקו לשינה.
אבל היא אינה יכולה לישון, ישנה עבודה רבה אשר מחכה לה, במטבח ובחדר האוכל, אשר זקוק לניקוי לפני ארוחת הצהריים.
כל כך הרבה דברים לעשות, וקצת זמן. אני מקווה שיש מישהו במטבח בשעה שכזו. אני חושבת שכולם ישנים עקב ליל אמש. חושבת יוקו, בעודה קמה, מצטמררת מהקור. כמובן, חודש ליל. תחילת הסתיו. אין זה פלא שהקור קשה כל כך. חושבת במרירות-מה ופושטת את בגדיה, מביטה סביב.
כל שאר המשרתות הצעירות, אשר מתחת לגיל שלושה-עשר, קובצו אל חדר אחד גדול. כעשר משרתות סך הכול.
היא סוקרת את החדר, נחירות שקטות מעידות על שינה טרופה, אך שום נחירה לא נשמעת, מה שמעיד על שינה חזקה ונעימה. יוקו מחייכת, לוקחת תוך כדי סט של בגדים תחתונים, ושמלת משרתת שחורה.
היא מתלבשת וצועדת בשקט אל קצה החדר, היא זקוקה למראה. הרי אינה יכולה להיכנס למטבח בלעדי שיער מסודר היטב, בעלת-המשק תנזוף בה קשות.
היא נוטלת את המסרק אשר מחכה לה כל בוקר בכיס מדי המשרתת ומתחילה להעביר את על שיערה הצהוב הכהה, אשר מרוב אורכו עוקף את גבה. הוא סתור, אך עדיין חלק. במיומנות מסדרת יוקו שני 'פאות' שיער אשר נופלים על כתפיה, ואת שער שיערה אוספת בעשב ירקרק, לקוקו.
יפה. חושבת בסיפוק ומביטה בצדודיתה במראה. שמלת המשרתת מגיעה רק עד מעט מעל ברכיה, וחושפת את רוב רגליה, אך זה מעולם לא הפריע לה. למעשה, תמיד חשבה שזה הולם אותה, כאילו נתפרה השמלה בשבילה במיוחד בשבילה.
מבטה ירד אל כפות רגליה הנקיות והוורדרדות, אשר לרוב היו מטונפות מרצפת המטבח. היא חייכה בעונג והסתובבה, פותחת את דלת החדר, ופוסעת אל המסדרון הצר, אשר מוביל אל המטבח המרווח, ואל הטרקלין הגדול והמפואר, אשר כמעט ואין בו שימוש.
פסיעותיה בקושי נשמעות על הרצפה החלקה. הדבר הראשון שלימדה אותה מנהלת המשק הוא לצעוד בשקט. 'כי משרתת טובה, היא אחת שלא שמים לב אליה.' כך תמיד אמרה.
אך בזמן הקצר שבין דלת המטבח אל מגורי המשרתות, מוחה של יוקו החל לנדוד, כמו תמיד, אל מחוזות אחרים.
האיל לאיל(הראשון לראשון בשפת הקוסמוס) היום. היום הראשון של השנה החדשה. האם אני צריכה לחשוב על הטעויות, לבקש סליחה, ולקבוע מטרות, או שעקב עבודתי הלא משתנה אין טעם בזאת? מהרהרת יוקו בכובד ראש, כשלפתע, לא רק ראשה נהיה כבד, אלא גם גופה. מחשבותיה מתפוגגות בלית ברירה, והיא מגלה אדם עומד מולה.
יוקו נעמדת דום וקדה בנוקשות. "סליחה אדוני. מחשבותי נדדו ואיני שמתי לב לדרכי." ממלמלת בבושה על כך שהפרה את החוק הראשון של המשרתות: 'תהיי בלתי נראית. כך מתנהגת משרתת טובה.' אך האדם לא נזף בה, כפי שצפתה מהאציל שבטח שהוא.
היא אינה יכולה לדעת בוודאות, החוק השני של המשרתות אומר, 'לעולם על תביטי בפניו של אדם, כל עוד את לא יוצרת קשר עין, את נחשבת רפוסה וכנועה.'
האיש זז הצידה בקוצר רוח, והחל לצעוד משם בנינוחות, יוקו מזדקפת, מתחילה לצעוד משם במהירות, רצה אל המטבח, שלא יהיו עוד תקריות מבישות.
יוקו נכנסת למטבח, נוטלת מגבת ותולה על כתפה. המטבח
דומם כאבן.
רוב המשרתות יעדיפו בת זוג אשר איתה ידברו בטרם הבישול, או בזמן שמחכים למרק שיתחמם, או לעוף שירתח. אך יוקו גלתה שנוח לה לבשל בשקט. ושדיבורים רק מוציאים לה את הריכוז ומבלבלים את המינונים של התבלינים. ובזמן שבו מחכה בין פעולה לפעולה, גלתה יוקו שהיא יכולה לחשוב על דברים רבים ומעניינים, שאין לה עת לחשוב עליהם בזמן אחר. כגון, האם אדון אראיון יעדיף לקראת יום הולדתו תבשיל עם טוויסט, או האם לקשט את העוף עם פטרוזיליה מעל, וגם דברים שקשורים לרכילות, כמו, האם מנהלת המשק מנסה להתחיל עם הפונדקאי שבבר, או האם הגנן באמת עיצב את גדר השיחים בדמותו, ועוד.
אך עכשיו היא זקוקה לריכוז, מכיוון שללא צוות, היא תצטרך כל דקה מהשש שעות האלה להכנת ארוחת צהריים עשירה ומגוונת.
"אז אני צריכה להרתיח מים, לקצוץ בצל ירוק, דק. תפוח אדמה וגזר, חתיכות בינוניות. מלח, שני סיבובים. בצל לבן קצוץ, חתיכות ארוכות. לטבול רבע לימון במשך רבע שעה במים טרם שפיכת החומרים." ממלמלת יוקו את המתכון למרק הירקות שלה. אולי כדאי שאוסיף דלעת. חושבת, מהורהרת, בעוד שופכת מים לסיר ושמה על אש נמוכה, לחימום, אך לא לאידוי.
היא מחכה במשך חמש דקות.ומורידה את המים, אך דופקת את ידה על מצחה. "את המרק מכינים רק בסוף!" רוגזת על טפשותה ומחליטה מה לעשות עם המים.
לבסוף שופכת אותם על הרצפה ועוברת אל העוף, אשר הביא הקצב בלילה.
אחסוך ממכם את תהליך מריטת הנוצות, ואנסה לתמצת את ההכנה המייגעת של שאר התבשילים, מכיוון שזהו לא ספר בישול.
לאחר תבלון העוף, ופיטומו בקטניות, שמה אותו יוקו בתוך סיר למניעת הפיכת העוף לקשה ולא רך וערב לחך, ואת הסיר שמה על האח, שיתחמם.
היא לוקחת את סכין הפירות, היא היום חדה במיוחד. נראה שהנפח החליט לשייף את כלי המטבח. חושבת בסיפוק ומתחילה לקצוץ עלי פטרוזיליה.
היא לוקחת חופן של פטרוזיליה קצוצה ומפזרת במים החמים, לאחר מכן מנגבת את ידיה ביסודיות וניגשת אל צנצת עשבי הטיבול, ונוטלת עלי נענע.
כשלפתע, הרגישה מבט ארוך וחודר. היא מסתובבת, עלי הנענע עדיין בחופן ידה.
מולה, עמד, בחליפה שחורה ומגוהצת, בעלת זנב מפואר
(לכל בעלי אוצר המילים הדל: זנב זהו השוליים האחוריים של חליפות המשרתים האישיים, בתקופת הנאורות וימי הביניים המאוחרים. זה כיסה את הישבן, וזנבות שונים העידו על רמת החשיבות של האדם. כיום חליפות עם זנב נמצאות בריקודים סלונים, בעיקר.)
בכיס הקדמי של החליפה בצבץ, מקופל בדיוק רב, בד עשוי פשתן צבוע בתכול. המשרת האישי של הלורד אראיון, ריי נורד, בן לראש אחד הכפרים הסמוכים, בעל כוחות קסם אשר חזקים בעיקר בפעולות מוחיות נשגבות ממעייניה של יוקו.
שיערו החום הנאה גלש על כתפיו, עיניו האפורות חודרות, כמבקשות לדעת את נשמתך, אך תווי פניו, אשר לרוב היו פרושות בחיוך, היו רציניות ותמהות.
יוקו השפילה את ראשה בבושה, יודעת שעשתה דבר מה לא בסדר, גם אם עדיין אינה יודעת מהו-זה יתברר הרגע.
"מה משרתת צעירה עושה ביום הראשון של השנה במטבחים?" פותח לבסוף ריי בנימה חמורה.
"מכיוון שכל שנה האדון מבקש ארוחה גדולה לכבוד תחילת השנה." ממלמלת יוקו, תמהה. כתריסר שאלות קופצות ומתחילות לפזז במוחה, אך היא יודעת שאסור בתכלית האיסור שמשרת ישאל שאלות.
"אנו מארגנים מסיבת הוקרה לכמה משרתות מסיבת הוקרה על היכילות שלהן אמש." אומר המשרת האישי ברוב חשיבות. "ואם אינך ידעת זאת, עכשיו את יודעת. לכי במהירות. האדון אינו צריך ארוחה היום. לא אעניש אותך כרגע בשל חוסר הקשבתך הנלוזה." מוסיף.
יוקו הפסיקה להקשיב. סעודת הוקרה? מענייו למי. לינדה, הנערה היפה אשר גדולה ממני בשנה, באמת הייתה פופלארית, וגרמה לחלק מהגברים ללכת הביתה מוקדם, מכיוון שהזמינו כל כך הרבה משקה רק בשביל לראות את פניה. אך אני לא זוכרת עוד. יוקו מהרהרת בכך בעוד מסתובבת אל כיוון המטבח.
"מה את חושבת שאת עושה? לכי לחצר! מארגנים שם סעודה!" אומר ריי בקוצר רוח ובתדהמה על חוצפתה של יוקו.
אך יוקו מרימה את הסיר ומורידה אותו מעל האח, ופותחת. "העוף בדיוק בטמפרטורה הנכונה. חבל שיבוזבז ככה." ממלמלת בכשב ובאה לזרוק אותו אל הרשת, אשר כל מה שבה נותנים לכלבים אשר שומרים על האחוזה.
"מה זה? למה את מתמהמהת?" שואל ריי בסמכותיות, קולו נוטף סכנה. יוקו המרתה את פיו פעמיים וזה לאחר שמחל לה על פזיזותה.
הנימוסים מחייבים אותי לענות חושבת יוקו ופותחת את פיה לדבר. "זהו עוף מושבח וטרי אשר הקצב הביא בשעות המוקדמות של הבוקר. חשבתי לעשות ממנו עוף מפוטם בקטניות וספוג בדבש. כחלק מן המנה הראשית, אך נראה שהלורד אינו זקוק לעוף, הלורד יודע הכול, ואם הוא אומר שלא צריך, אז לא צריך." אומרת יוקו ושופכת את העוך בהחלטיות אל תוך הרשת. רק שחבל על העוף. חושבת בעוד מנגבת ידיה.
"רק רג-" שומעת יוקו את המשרת האישי בולם צעקה, אך מאוחר מדיי, העוף בתוך הרשת המטונפת. "חבל, האדון לא בהכרח ביקש לזרוק את העוף."
יוקו משפילה את ראשה. "תסלח לי." היא קדה קידה עמוקה.
ריי נאנח. "זה בסדר. רק כדאי שמנהלת המשק תיתן לך עוד שיעורים בהבנת הנשמע." הוא פולט אנקה. "רק תבואי אל החצר. מחכים לך." פולט לבסוף ומסתובב, מבטו מעיד על חוסר שביעות רצון.
אני אימפולסיבית. חושבת יוקו בעוד יוצאת מן המטבח לאחר ששטפה את ידיה. "באמת חבל על העוף." ממלמלת בעוד יורדת במהירות אל החצר, שם רואה התקהלות של כל עובדי האחוזה, זזים בפעלתנות כמכונה משומנת. כל אחד יודע את מקומו ואת חלקו ופועל ביעילות.
יוקו מתקרבת, מחכה לפקודות.