פקחתי את עיניי וראיתי מה יקרה עכשיו..
כן, אני רואה את העתיד. זה מה שמיוחד בי..
הפעם ראיתי את אנדי בלי לואיס, זאת אומרת שהוא מחכה לי.
עברתי בין האנשים שהלכו שם ליד התיכון במעבר החציה ואז ראיתי את לואי מביט לצדדים ולא מוצא אותי,
הצלחתי להיתחבא ממנו בלי שימצא אותי.
היתקדמתי לאנדי מהר מהר וראיתי אותו מנסה לגנוב ממוכר הנקניקיות כסף מהדוכן!
אני:"אנדי! אנדי!!!!"
צעקתי את שמו ורצתי לכיוונו.
אנדי החזיר מהר את ידו ועשה את עצמו כיאילו לא עשה או רצה דבר מהאיש התמים.
אני:"אנדי תקשיב! מצאתי כרטיס מאחי שהוא לא צריך למשחק! אתה רוצה אותו? כי אין מישהו שרוצה אותו.."
מילמלתי מביטה לאדמה.
אנדי:"באמת..? אבל.אנחנו אפילו לא מכירים.."
אני:"אני יודעת! אבל פשוט זהיתי אותך ואמרו לי את השם שלך לכן חיפשתי אותך כי אתה היחיד שלא שאלתי.."
אמרתי מהר.
אנדי:"אממ..טוב.."
אני:"קחח.."
אמרתי בחיוחך.
הגשתי לו את הכרטיס והוא לקח אותו.
באותו הזמן לואי יצא מההמון.
אני:"טוב בי."
אמרתי נעלמת בהמון.
רצתי ורצתי עד שהגעתי לסימטה.
שמעתי צעדים מאחורי היסתובבתי וראיתי חתול קטן מיתהלך אחרי ואז הולך בין רגלי.
אני:"או! שלום לך חמוד קטן!"
אמרתי מלטפת אותו.
אבל לאחר מיכן ישר החתול הפך להיות לאחד מהשטנים החברים של לואי, זאיין.
אני:"מה!?"
שאלתי מיתרחקת ומיתרחקת עד שניתקלת בקיר.
זאיין:"שלום שלום לך..שמעתי שניצחת את לואי..לכן באתי להחזיר בשמו..נתחיל?"
אני:"לא!"
אמרתי והפכתי מהר חזרה למלאכית.
אני:"פגסוס שינוי מטמורפוזה!"
אמרתי ושניה לאחר מכן כנפי הלבנות חזרו למכומן חולצתי הפכה ללבנה ונעלי השחורות לבנות בפסים והשורט הכחול חזרו עליי.
עפתי הרחק משם כל עוד זאיין הפך את עצמו לשטן חזרה.
עפתי ועפתי עד שהגעתי חזרה לבית הספר.
ניכנסתי ליד המיזרקה ולא היה אף אחד שם.
היסתובבתי ואפילו לא בכיתות או בחצר.
