המתקנים

פתיח

אני רצה. אני לא יודעת למה. אני בורחת ואני לא יודעת ממי, אני רק יודעת שאני מפחדת, אבל ממה, מה קורה פה, ולמה חשוך כל כך. אני רואה צללים זזים ולבי מפסיק לפעום בכל פעם שאני שומעת רעש מרחוק, דהירות סוסים, ואנשים שצועקים בשמי. אבל היער הזה, משום מה אני זוכרת אותו. ללא אזהרה אני נופלת, אני חושבת שנתקעתי במשהו, אבל אני לא רואה במה. כאב חד מפלח את רגלי אך כשאני מסתכלת, אין שום פציעה. היער מחשיך יותר ויותר עד שאני לא יכולה לראות את רגלי. אני מנסה לזחול, מנסה לזוז אבל לא מצליחה, אז אני צועקת, שמישהו ישמע אותי, מישהו חייב לשמוע אותי נכון? אני מתעוררת, ספוגת זעה, ולבי פועם חזק מאי פעם. "זה רק פחדים מהיום הראשון" אני אומרת לעצמי ומחזירה את הראש לשקע הבטוח בכרית, אבל אני יודעת, בתוך תוכי, שמשהו קורה.