אי התפוחים

פרק 3

יום שני הגיע מהר משציפתה. עם עלות השחר התעוררה מג בהתלהבות, רצה אל הכיור בשירותים המשותפים כדי ליטול את ידיה ואמרה את ברכות השחר. לאחר התארגנות קצרה מיהרה לארוז את כל חפציה בצרור, תוך שהיא בודקת בדאגה כי עכברים לא נעצו את שיניהם ברכושה. היא הניחה את רדיד הצמר שלה על כתפיה וחבשה את כובעה. מלבושיה אולי לא היו יקרים או אופנתיים, אבל היא בהחלט נראתה נערה מהוגנת. היא נפרדה קצרות מהשותפות שלה, שאף הן היו עסוקות בהתארגנות למקום עבודתן, ויצאה אל הרחוב הראשי שיוביל אותה לתחנת הרכבת התחתית הקרובה. קרני השמש החורפית צצו ועלו אט אט בשמיים המעוננים באותו בוקר ערפילי.

מג הלכה דקות ארוכות ברגל. פועלים ופועלות בדרכם אל מקומות העבודה שלהם בבתי המלאכה ובמפעלים השונים בעיר פסעו לצידה על המדרכות. כרכרות חלפו בכביש המרוצף אבני דרך ובעלי חנויות החלו לפתוח את הדלתות עבור לקוחותיהם.

מג לא נתנה דעתה לגבר שעקב אחריה למן הרגע שעזבה את שטח הפנסיון. המדרכות היו מלאות שלוליות ונעליה השחוקות, שלא היו אטומות כראוי, אפשרו כניסה קלה לכל טיפת מים היישר אל גרביה. הרוח שיחקה בכובעה ומג מיהרה להחזיק בו ביד אחת. השמיים כאילו שמו להם למטרה להתנכל לה.

גשם כבד החל לרדת, מכה ללא רחם על כובעה. לא הייתה ברשותה מטריה, את כספה שמרה לדברים חשובים יותר. היא רק צריכה לצלוח את המרחק אל תחנת הרכבת התחתית, ואז תהיה מוגנת ממזג האוויר הסוער.

קבוצת גברים במדי פועלים חלפה על פניה במהירות. ראשיהם המכוסים בכובעים היו כבושים בקרקע בעודם נסים מהגשם לעבר המדרגות שהובילו אל בטן האדמה. גם מג החישה את צעדיה לעבר פתח התחנה, היא לא רצתה להחמיץ את הרכבת. היא נעמדה מתחת לגגון שסוכך על הכניסה לתחנה ופשפשה בצרורה כדי להוציא את הסכום הדרוש לרכישת כרטיס הנסיעה.

"מרגרט." מישהו קרא בשמה. "מרגרט אלישיביץ!"

היא הרימה את ראשה וסבה בפליאה לראות במה מדובר.

איש מבוגר בעל חזות מכובדת קרב אליה, מעיל חום ארוך ומטרייה שחורה הגנו עליו מפני הטיפות. מבע פניו מתחת למגבעתו העגולה היה נעים, ומעל חיוכו הסתלסל שפם כסוף. היא לא זיהתה אותו ותהתה כיצד ידע את שמה.

"עלמתי הצעירה." הוא החווה לעומתה בנימוס בנגיעה קלה בשולי כובעו.

עלמתי. מעולם לא כינה אותה איש בתואר מכובד שכזה. הוא פסע לעברה והיא נסוגה לאחור והרימה את ידה כדי לעצור אותו מלהתקרב. עוברי אורח חלפו על פניהם והתעלמו מהנעשה.

"מי אתה? אני לא מכירה אותך."

"אבל אני מכיר אותך." האיש לא עשה עוד ניסיון להתקרב אליה. הוא שמר על מרחק מהוגן "אני יודע כי שמך הוא מג אלישיביץ ואת בתם של יהושע ושרה אלישיביץ, שינוחו על משכבם בשלום."