forever וואנשוט על לארי סטיילינסון

What friends do-זיאם מיין וואנשוט

הכל התחיל כבר בגן.זאין הקטן נכנס מהדלת הראשית והלך ישר לילד הראשון שראה.

ובכן,הוא היה הילד הראשון שהאיר את כל החדר עם החיוך שלו.

"איך קוראים לך?" שאל הילד.

"זאין.אבל אתה יכול לקרוא לי זי" אמר זאין בגאווה

"אני ליאם.אבל אתה יכול לקרוא לי..לי." אמר ליאם וגיחך.

"האם אני יכול לשחק איתך היום?" שאל ליאם וסומק עלה על פניו.

"כן! זה יהיה נחמד מצידך לי" אמר זאין ושניהם התיישבו אחד ליד השני..

~~~~~~

שניהם התבגרו ועברו לבית הספר היסודי.הם תמיד התחבקו והיו ביחד כל הזמן.אנשים התחילו לצחוק מעט או להיגעל אבל זה לא עניין את זאין.

עברו שנתיים ושניהם היו בחטיבה.

הכל השתנה.הבעיות של ליאם התחילו.הוא היה מוכה.הוא הלך לבית ספר עם חתכים וסימנים כחולים.היחיד שידע על זה היה כמובן זאין.הוא טיפל בו כמה שיכל.

מדי פעם שניהם נשכבו על המדשאה ליד בית הספר.סתם לראות את השקיעה.זאין שנא את זה אבל מה הוא לא יעשה בשביל ליאם?

"אתה חושב ש... שמה שאנחנו עושים זה בסדר?" שאל ליאם.

"תסביר את עצמך ליאם" אמר זאין והניח את ידו סביב צווארו של ליאם.

"אני מתכוון.כל החיבוקים האלה והמבטים שאנשים שולחים לנו.זה בסדר?" אמר ליאם

"אני מניח שכן.הם פשוט מקנאים.זה מה שחברים עושים." אמר זאין וליאם חיבק אותו.שניהם נרדמו שם עד שעה מאוחרת.

"ליאם! קום! אתה איחרת! אתה תקבל מכות!" אמר זאין וטילטל את גופו של ליאם

"לא אכפת לי.אני נהניתי איתך וזה מה שחשוב לי.תודה זאין! אני אתגעגע אלייך!" אמר ליאם וברח.

"גם אני אתגעגע אלייך!" צעק זאין וחייך.הוא רץ לכיוון השני וחיכה לפגוש את ליאם יום למחרת.

זה לא קרה.

יום למחרת ליאם לא הגיע.זאין הלך לבית של ליאם ומצא את ליאם בחוץ,בתוך המחסן.

"לי-ליאם.. הכל בסדר?" שאל זאין.

"תישאר איתי...תישאר.." אמר ליאם וקיבל חיבוק חם מזאין.שניהם נשכבו מחובקים אחד בתוך השני.

~~~~~

עברו 5 שנים מאז המקרה.שני הבנים כבר בני 19 והם גדולים.ליאם עזב את הבית וקנה דירה משותפת עם אחותו הגדולה וזאין קנה דירה לידו.

ליאם וזאין היו במכללה.הם המשיכו להתחבק וללכת יחד.הפעם הם התחילו לתת נשיקות בלחי.

הבדיחות עליהם גדלו והמבטים נהפכו למבטים של גועל ושנאה.זאין שנא את זה.

~~~~~

"האם מה שאנחנו עושים זה בסדר?" שאל ליאם שוב את זאין כאשר שניהם התיישבו על המדשאה שוב.

"ליאם..זה בסדר.זה מה שחברים עושים.הם מתחבקים ומחזיקים ידיים" אמר זאין.

"ואם אני..אם אני רוצה לעשות משהו שחברים לא עושים? מה זה יהיה?" שאל ליאם.

"אני רוצה גם לעשות משהו שחברים לא עושים.זה תלוי בך.רק תסמוך עליי." אמר זאין ומשך את ליאם עליו.

"אני סומך עלייך." אמר ליאם.

שניהם התגלגלו בדשא ונעצרו כאשר שניהם התעייפו.

"אני אוהב אותך." אמר זאין.

"אני אוהב אותך גם." ענה ליאם.

תוך רגע השפתיים של שניהם נפגשו..הם חייכו והסמיקו.הלב שלהם פעם באותו הקצב.

"זה היה מדהים." אמר זאין ונשכב ליד גופו הצנום של ליאם.

"אני יודע.אני אהבתי את זה." אמר ליאם וחיבק את זאין.

"זה מה שחברים עושים." אמר זאין וגיחך מעט.מעביר את ידיו בשערו של ליאם שציחקק ומנשק את ראשו.

~~~~~

גאד זה היה מאולתר.

כל זה היה מאולתר.

אמא.

מה אתן חושבות?

יש משהו לשפר?

תודה XX