רוזלין

פרק 1 - משוכתב

מצחיק כמה שאני רוצה לחנוק את הגבר שפעם אהבתי.

מצחיק כמה שאני מייחלת לתלוש ממנו כל איבר בגוף – באיטיות. אחד אחרי השני – ולצפות בו מתפתל מכאבים.

כל כך מצחיק שאני רוצה לבכות.

אני נחנקת.

הרוח מכה בפניי, מסתננת מתחת לחולצה הדקה והמכנסיים הקצרים שלגופי, מקפיאה אותי עד לשד עצמותיי. לא אכפת לי. אני רותחת מבפנים. אש השנאה שבוערת בי שורפת כל זכר לקור. אני חורקת שיניים. האצבעות שלי מרחפות מעל העשב המת באיטיות.

אני כל כך מטומטמת.

היד שלי נסגרת על הדשא היבש. תולשת. מפוררת. מפזרת. הלוואי שגופו של דמיאן היה מגיב באותה הצורה למגעי.

ממש מטומטמת.

דמעה חמה מתגלגלת במורד לחיי. השיניים שלי נוקשות. אני רוצה למות.

מטומטמת. מטומטמת. "מטומטמת!" הצרחה מפלחת את גרוני, משחררת אדווה של כוח לסביבה. השורשים של העץ מאחוריי נבקעים והוא נופל לארץ בחבטה רמה.

שדה ריק. עשב שחום. עץ אחד על הרצפה. ואני.

באנחה של ייאוש תהומי, אני מושכת את עצמי מהקרקע. הידיים שלי רועדות כשאני מפזרת על העץ אבקה זהובה, נוצצת. אני מצפה שהוא יזדקף ויחזור לעמוד איתן כמקודם, אבל דבר לא קורה.

קל יותר להרוס מאשר לשקם.

מעניין אם מישהו יצליח אי פעם לשקם אותי. את השרידים של מה שנותר ממני, בכל מקרה.

אני משפילה מבט אל הידיים הרועדות שלי. חיוורות. קטנות. שבריריות. ידיים של רוצחת.

הלוואי שהן היו שייכות למישהי אחרת.

הידיים נקמצות לאגרופים כשלפתע אני נתקפת כאב בטן עז. כאב חד ונוקב שמלווה בהוראה ברורה: "בואי".

הרגליים שלי מתחילות לשאת אותי בניגוד לרצוני – גוררות אותי על פני הדשא ורומסות אותו בעודן מאיצות. אני מזנקת לאוויר. הרוח הקפואה מתנפלת עליי בציפורניים שלופות בעודי צוברת מהירות וגובה. אני מזגזגת בין העננים, משתדלת לא לגעת בהם באצבעותיי הזוהרות ולעורר בטעות את זעמו של הטבע.

כל גופי מעקצץ כשהיעד שלי סוף-סוף נגלה אל עיניי.

אני רוצה להקיא.

כאב הבטן מתגבר בעודי בוהה באחוזה הענקית וממאנת לזוז ממקומי. דמיאן כועס. זה גורם למעט שמחה להתגנב לתוך ליבי. אבל תוך לא יותר מדקה, הכאב הופך קשה מנשוא ואני נאלצת לצלול מטה.

הרגליים שלי נוחתות על שטיח הכניסה הרך באטיות – בהיסוס, כמעט. הדבר האחרון שאני רוצה הוא להיכנס מבעד לדלת העץ הכבדה, אבל הכאב המעוור בבטן לא מותיר לי שום ברירה אחרת. אני שומטת את הראש באנחה, עוצמת את העיניים ומניחה את כף ידי המלאה באבקה זהובה על הדלת.