היי. ממש סליחה שלא עדכנתי הרבה זמן, הייתי ממש עמוסה, ממש סליחה.
כי אני ממש אוהבת את השיר הזה ואת השיר של קפריסין, הוא קסום.
-----------
"מתי היא תקום?", "איך היא מרגישה?", "מי זו?" שמעתי קולות רבים קוראים ומדברים בקול. הרגשתי שאני מוחזקת על ידי מישהו כמו "כלה". לפתע הרעשים פסקו והניוח אותי על מיטה ושמעתי שתי קולות מדברים: "למה אני הייתי צריך להחזיק אותה? היא בת פוסידון!" אמר קול שלא זיהיתי אך היה אפשר להבין שהוא שייך לנער. " קמרון אולי תסתום ותקרא כבר לבני אפולו?" אמר קול נוסף שזיהיתי בתור הקול של זואי! רציתי לקום ולפקוח את עיניי אך לא הצלחתי. נאנחתי ביאוש ושמעתי את דלת נפתחת ונסגרת ושיערתי שזואי והנער השני יצאו. הבנתי שהדבר היחידי שיש לי לעשות זה להירדם לכן זה מה שעשיתי.
פקחתי את עיניי וראיתי חדר מלא מיטות ומעט מלוכלך. ולפני שהספקתי לנסות לחשוב איפה אני הרגשתי צריבה חזקה בידי שגרמה לי לפלוט צעקה קטנה ומעט חזקה ומיד אחריה להשתתק. שנייה לאחר מכן נכנסה לא אחרת מאשר זואי לחדר ורצה לחבק אותי. "זו, זו כואב לי," מלמלתי קוראת לה בכינוי שהדבקתי לה עוד שהיינו בגן. "פרינסס! את בסדר?" שאלה זואי קוראת לי בכינוי שהדביקה לי גם היא שהיינו בגן וגלגלתי את עיניי. היא יודעת שאני שונאת שהיא קוראת לי ככה, בגלל ששם המשפחה לשי הוא 'פרינס'. "את יודעת, רק שאלה באגביות כזאת, מה קורה כאן?" אמרתי במעט ציניות. "הוו ברור, אסביר לך." אמרה והחלה להסבי רלי על כל הקטע של האלים היוונים, מחנה החצויים והרומאי, על הסיפור של השבעה ופרסי ג'קסון. "רגע, אז בת של מי אני?" שאלתי ולפני שהיא הספיקה לענות מישהו נכנס לחדר. נער בגיל 15 לדעתי בעל שיער בלונדי ועיניים תכולות. "לייסי פרינס? את משוחררת רק תזהרי על היד." אמר בחיוך בעוד זואי עוזרת לי לקום נזהרת לא לגעת ביד החבושה השורפת. יצאנו מאותו החדר שהסתבר כמרפאה של המחנה בעודה מראה לי את כל המחנה. לפתע שמעתי קולות דהירה מאחורינו וכאשר הסתובבנו ראיתי חצי סוס חצי אדם, קנטאור! 'וואו, זה באמת קנטאור' חשבתי לעצמי אך להסתבר שאמרתי את זה בקול. "כן. אני אכן קנטאור ושמי כירון, העלמה פרינס." אוי לי, איזו פדיחה. "כפי שהבנת, את חצויה, עכשיו מהרו למדורה כי פספסתן את ארוחת הערב" אמר כירון כנראה ודהר משמה. הסתובבתי חזרה לזואי במבט של 'מדורה?' והיא פשוט החזיקה בידי והובילה אותי למדורה ענקית שמסביבה יושבים המון ילדים. בני אפולו כפי שהסבירה לי זואי שרו כל מני שירים ושאר הילדים במחנה הצטרפו עליהם. לקראת סוף המדורה כירון ביקש את צומת ליבם של כולם. "ערב טוב חצויים! כפי שבטח שמתם לב, הצטרפה עלינו חצויה חדשה, לייסי פרינס." אמר ומבטם של כולם עבר עליי והרגשתי מבוכה עזה. לפני שמישהו הספיק להגיב משהו זוהר היה מעליי, זוהר כחול. ולאחר כשנייה לא מעט ילדים ונערים השתחוו בפניי והייתי המומה. "...מה?" מלמלתי והרמתי את מבטי רואה סימן כחול וקילשון מעל לראשי. "קבלו בבקשה את לייסי פרינס, בת פוסידון!" קרא כירון בעוד שאר הנערים מריעים.
לאחר חצי שעה נגמרה המדורה ולפי מבטים של כמה נערים הבנתי שכבר ידעו שאני בת פוסידון או מי שהוא לא יהיה. אם לומר את האמת, זה מוזר, הכל מוזר לי. לפני שנכנסתי לביתן זואי אמרה לי שיש לי עוד אח ואח למחצה שהוא בעצם קיקלופ שלפעמים מבקרים במחנה אבל כרגע אני לבד בביתן. מלמלתי לה לילה טוב, התחבקנו ונכנסתי לביתן ובלי יותר מדי מחשבות נשכבתי על המיטה הראשונה שראיתי ונרדמתי. ללא חלומות או סיוטים כמו תמיד.
517 מילים, פרק נחמד סך הכל. דיי משעמם וחסר משמעות אבל כמו שאמרתי, זו רק ההתחלה. בכל מקרה, אעלה עוד פרק ואנסה שתיים במהלך השבוע.
אוהבת מייבל(:
YOU ARE READING
גם אני חצויה
Adventureכלום לא היה מתוכנן, היא מגלה שהיא חצויה, בנוסף גם החברה הכי טובה שלה, שיש לה אח ומה לא. ואם זה לא מספיק, מישהו או משהו מאיים להשמיד את האולימפוס ובעיקרון, את העולם. מי זה או זאת? מי מאיים שוב להשמיד את האולימפוס? מי היא החצויה? בשביל לדעת את זה, תצ...
