אהבה חולנית

פרק 1

שוב ראיתי את כל האוטו עולה בלהבות,אני שם שוכבת לבד לא יכולה לזוז.שוב שמעתי את הצרחות ואת הסירנות של האמבולנסים.ופתחתי עיניים,הפעם זה רק חלום.כבר עברו ארבע שנים מאז התאונה.וכל לילה מחדש הסיוט הזה רודף אותי ולא נותן לי מנוח.ארבע שנים שבהם הספקתי להתגייס ולהשתחרר ובקיץ ימלאו לי 21 ואני עדיין לא מצליחה להשתחרר מהאסון הזה.קמתי מהחלום הנורא הזה וכל היד שלי היתה עם הסימנים של המושב במונית.ראיתי שאנחנו כבר ממש קרובים להגיע.היום השתחררתי מהצבא ועכשיו אני חוזרת הביתה.את השירות הצבאי שלי עשיתי במצפה רמון בתור נווטת של חיל האויר.אולי את המטוסים בחיל האויר אני מנוטת יפה מאוד,רק חבל שאת החיים שלי אני לא יודעת לנווט כמו שצריך.במקום לנווט את החיים שלי למקומות טובים ויפים עשיתי בדיוק ההפך.אז,לפני ארבע שנים ממש בהתחלה שרק סיפרו לי שיונתן הפך לצמח הייתי די בסדר.כמו שהבטחתי לו.הלכתי אליו כל יום,ישנתי אצלו,ניהלתי איתו שיחות נפש למרות שהוא לא יכל לענות לי,עדיין לא יכלתי להשתחרר ממנו.אבל אז זה קרה.אחרי חצי שנה שכמעט העברתי את כל הארון שלי לבית החולים,כל הרופאים והאחיות כבר הכירו אותי אז באמת עיקלתי כמה הגורל אכזר.עיקלתי שבאמת אין יונתן יותר.היה לי כלכך קשה,מאז לא יכלתי לראות אותו יותר במצב הזה.ממצב שאני באה אליו כל יום כל היום התחלתי לבוא רק פעמיים בשבוע וזה ירד וירד עד שלא הגעתי לבית החולים בכלל.זה לא שבמקום להיות כל היום בבית החולים ביליתי ויצאתי ממש לא-ההפך!אני נכנסתי לדכאון לא יצאתי מהמיטה אפילו לא לשירותים.הייתי לבד בבית,לבד בעולם.אמא בניו יורק ולא משנה כמה היא התחננה שאבוא אני לא רציתי.ליעם בא לבקר אותי מידי פעם,לא בגללו,ממש לא הוא מצידו לבוא אליי כל יום.פשוט זו הייתי אני רציתי להיות רק עם עצמי.כל היום שכבתי מתחת לשמיכה לבד בחושך,בלי לאכול,לשתות,לפתוח את החלון שתכנס אלי קצת שמש,כלום לא עניין אותי.יום אחד שליעם בא הוא שם לב שכבר ממש רזיתי ואני נראית נורא.מפה לשם התאשפזתי בבית חולים שם הייתי תחת השגחה.אחרי שנה של התאשפזות בבית חולים לפחות פעמיים בחודש כדי שיזריקו לי אוכל ולפעמים גם כדורים נגד דיכאון,זה לא שאני משוגעת.אני פשוט הייתי נראית כמו סמרטוט שניקה את כל הבתים בשכונה וסחטו אותו ממש חזק.ככה כל האנרגיות שלי,השמחה,הצחוק נסחטו ממני.הייתי כמו מת מהלך.אני אולי חייתי ונשמתי אבל בכלל לא הרגשתי ככה.אני מתתי מבפנים.גם שליעם בא לבקר והתחיל לפתח איתי שיחת חולין רגילה עצרתי אותו כי לא הייתי מסוגלת לשמוע אנשים.רציתי רק להיות אני מתחת לשמיכה ולא לצאת.אחרי שנה כזו הגיע צו הגיוס ואז החלטתי