הסתובבתי ברחוב, לבד, מפוחדת.
מה לעשות עם עצמי? אני פה לבד, בלי אף אחד, אף אחד שישמור עלי, אף אחד שיגן עלי, אף אחד שיהיה איתי.
אף אחד.
אולי תרצו לדעת איך הגעתי למצב הזה...
זה התחיל ביום רגיל ממש, הייתי עם הורי ועם רום החבר שלי.
ישבנו בחדרי והתנשקנו אחד עם השנייה, רום ידוע כנשקן טוב, ואני זכיתי בו, ברגישות שלו, בנשיקות שלו, באהבה שלו כלפי אחרים, הוא מוכר בזכות עצמו, בזכות מי שהוא.
ואני?
אני מוכרת כ'החברה של רון'. אף אחד לא יודע את שמי, מתייחסים אלי כאל 'זאתי'.
אין לי חברות בכלל.
רום ואני גילינו אחד את השני בשיעור גיאומטריה כאשר הושיבו אותנו אחד ליד השנייה, עד אז, הייתי כל הזמן לבדי. .התחלנו לדבר אחד עם השני, הוא היה בעיקר מתעניין בציורים שלי שעשיתי על השולחן, הוא היה משאיר לי פתקים, ואני לו, עוזר לי במבחנים בגיאומטריה, השאיר לי פרחים ולבסוף הוסיף את מספר הטלפון שלו בטלפון שלי ואמר שחשוב שנשמור על קשר.
הוא חרט את שמו ליד שמי על השולחן ואמר שחשוב שיזכרו אותנו.
הוא ניפח בלונים וכתב את שמנו עליהם ואמר שאם אי פעם מישהו יראה את זה ויבין מה כתוב, אולי נהיה חשובים פתאום.
דבר מיוחד היה אצלו, הכל היה חשוב.
היה חשוב שנאהב, שנלמד, שנזכור, שנרגיש, שנאמין, שנחשוב.
אז ישבנו אצלי בחדר והתנשקנו.
פתאום הוא צחק והמשיך לנשק אותי.
"מה מצחיק?" שאלתי והפרדתי את הנשיקה שלו ממני.
הוא התרומם והתקדם אלי בשביל לנשק אותי שוב והתרחקתי ממנו.
"מה מצחיק?" שאלתי שוב בטיפה יותר עצבנות.
"חשבת פעם אם אי פעם יזכרו אותנו? אם נשאיר חותם על כמות אנשים שיעבירו זיכרון לעד?" שאל הרהרתי בראשי, בחיים לא ניסיתי את זה... אף פעם לא חשבתי על זה את האמת.
"תמיד חשבתי על זה, אבל אף פעם לא ידעתי מה לעשות." עניתי
"נגיד מוצרט, הוא חי לפני מאות שנים ועדיין זוכרים אותו ומעבירים זכרונות ודברים שהוא עשה והמציא." רום אמר לי
"אבל מה אפשר לעשות בשביל זה? בשביל להשאיר חותם?"
"אני לא יודע, אבל מה שזה לא יהיה, אני רוצה שזה יהיה של שנינו, כך יזכרו את שנינו ביחד ואת מה שעברנו ביחד ועשינו." הוא הסתכל עלי, בעיניו הגדולות, החומות ירוקות הקסומות שלו.
"פשוט תנשק אותי" אמרתי וחייכתי אליו. הוא התקרב אלי ונישק אותי, הוריד אותי למיטה לצורת שכיבה, אני שכבתי על המיטה והוא על הצד מנשק אותי.
הוא ניסה להוריד את חולצתי, אבל הפרדתי את הנשיקה ואמרתי
"לא..".
הוא המשיך לנסות ופשוט העפתי אותו ממני.
"אתה יודע מה שאני חושבת על זה.." אמרתי בקול מובהל.
"כן, אני יודע" הוא הוא הסתכל עלי במבט מאוכזב.
" אני חושבת שכדאי שתלך." אמרתי
"אבל אני רוצה להישאר איתך."
"אמרתי לך ללכת." הוא הסתכל עלי במבט מאוכזב ויצא מחדרי.
הסתכלתי בחלוני כאשר פתח את דלת המכונית, הרים ראשו אל חלוני
רגע.
מה אני עושה.
רצתי בשיא המהירות למעטה, הוא היה בתוך המכונית.
פתחתי את הדלת של מכונית, נכנסתי לתוכו ונישקתי אותו.
"אני אוהבת אותך." אמרתי
"אני אוהב אותך."
