'אוף הנה עוד בוקר זוועה מגיע' חשבתי לעצמי.
"איזבלה מתוקה רדי למטה הכנתי לך ארוחת בוקר"אמא שלי אמרה לי(רק שתדעו קוראים לאמא שלה דרינה)"טוב אמא!"צעקתי לה.
התלבשתי כרגיל בסקיני גינס וחולצת בית ספר שהוצאתי באקראי מהארון וירדתי למטה.
כרגיל היה פנקייקים לבוקר וכולם ישבו בשולחן חוץ מאבא שלי(דניאל) שכמו תמיד הולך לעבודה בחמש בבוקר.
אכנו ואז אמרתי לכולם להתראות והלכתי לבית הספר ככל שנכנסתי עמוק יותר לבית הספר רציתי כבר להבלע בתוך הקיר.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום שלי בשורה האחרונה נשמע צלצול וכולם נכנסו לכיתה כרגיל מתעלמים ממני מר.ווילסון נכנס והתחיל ללמד אם להגיד את האמת אני אף פעם לא מקשיבה בשיעורים אני פשוט מציירת במחברת ומתעלמת מכל העולם.
"גברת איזבלה האם את מוכנה להגיד לי את מה שאמרתי עכשיו?!"
"אהההה....לא.."
"יופי,בפעם הבאה תשתדלי להקשיב.טוב אז כמו שאמרתי מטצרפים אלינו היום תלמידים חדשים בכל השיכבה ולנו מצטרפים שניים ליתר דיוק שתיים חדשות."
'יופי!עכשיו עוד אנשים שיחרימו אותי.'חשבתי לעצמי.
"אני לינה"הציגה את עצמה הילדה החדשה "ואני לידייה" הילדה השנייה אמרה.
היה משהו מוזר בשני הבנות האלו אבל בחרתי להתעלם מזה.
הם התיישבו במקומות שמר.ווילסון נתן להן בשורה שלפני ואז המשיך ללמד.
"פסססט..."לינה אמרה לי "מה את רוצה?"שאלתי אותה"את רוצה לבוא איתנו לקניון היום?אנחנו רוצות לעשות שופינג יהיה כיף."היא אמרה אז אמרתי לה"אם את רוצה לפגוע בי כמו כל מי שבכיתה הזאת את יכולה לנסות אבל את לא תצליחי אז תעיפי את הפרצוף שלך ממני!"כמעט צרחתי והיו לי כבר דמעות בעיניים "סליחה"היא לחשה לי וחזרה לשבת במקום שלה ומאז לא דיברתי איתה.
~סוף יום בתיכון~
הכנסתי את הספרים ללוקר שלי וסגרתי אותו.
באתי ללכת אבל ידיים של מישהו לא נתנו לי לזוז זה היה ניק הוא היה הילד הכי מקובל בכיתה שלנו.
"אז מה את עושה עכשיו איזבלה?"הוא שאל והופיע על פניו חיוך רשע .
"שום דבר שאתה צריך לדעת "עניתי לו בחוצפה והוא התקרב אלי יותר הרגשתי את הנשימות שלו על עורפי אבל לא יכולתי לזוז ולא היה אף אחד שיכולתי לקרוא לו לעזרה "אני אוהב כשאת חצופה"הוא אמר וסחב אותי לשירותים הוא התחיל להפשיט אותי ופתאום בבום הוא נפל על הריצפה וראיתי ילד שזכרתי שנו א אחד התלמידים החדשים.
רק רציתי שתדעו איזבלה בת 16 והיא כיתה י"א
