דרום שחור

דרום אדום, דרום שחור

יום יום אני תוהה, איך אפשר שלא לברוח מכאן, להתחבא ולחיות ללא שום חששות כמו ילד בגן.
תפקחו עיניים ותראו, למה אנחנו נשארנו, מדוע לא נטשנו.
מדינת ישראל הכריז בן גוריון, חותם ששעוותו זולגת בדם שלנו.
עוד שריפה, עננים כבדים שממטירים בשממה. עוד מכה קשה לתושבי הדרום, הרגע השקט שלאחר הפגיעה הוא כמעט כמו חלום. בימים אלה אי שם בעשן שעוד בוער,
תחובה תקווה להתקיים ביום אחר.
ישראל הפורייה כנראה שכחה שתושביה ה-"זוטרים" נקלעו לצרה.
דרום אדום פעם קראו, מזכרונות רחוקים שטמונים באחו.
ביום צרה לאנשים שנשארו ללא מענה, ילדים ומשפחות שאין להם מחסה.
מקום משכנם כיום לעפר, וכל טיל שנוחת מסמל לב נוסף שנשבר.
תחושה של ריקנות ועצב זה כל מה שנשאר.
ובמשפט שאינו לדין מוות לבנאדם שרצח ולא נחרד,
הוא פשע שכדי לראותו לא צריך להיות חד,
מחבל שמגזר דינו לשלילה לא נד.
דרום שחור, אדום במקור.