מי אני ומה הזהות האמיתית שלי-
גיל 6-
הרגשתי בעננים, השילוב של צחוקה המתגלגל של אימי עם הנדנדה העולה והיורדת היה הדבר שהכי אהבתי בעולם. כמה שאני אוהבת את הצחוק המתגלגל של אמא, את קולה הרך. הראש שלי הסתחרר מרוב האורות המהבהבים של המצלמה וצחוקה של אימי. ישבתי על הנדנדה בחצר ביתי עם שני הורי, שמטתי את ראשי לאחור, בזמן שאימי מנדנדת אותי הלוך ושוב וצחוקה המתגלגל מתנגן ברקע, בזמן שאבא מצלם את שתינו במצלמה החדשה שקנה. תמיד אהבתי את הנדנדה שלי, כשהייתי בת שלוש אבא בנה לי אותה. אני הכי אוהבת להתנדנד באה כשראשי שמוט לאחור וכל העולם מסתחרר סביב עיני הקטנות.
תמיד כששאלו אותי מי אני? הייתי עונה "אני הבן אדם הכי מאושר בעולם". אהבתי את העולם שחייתי בו, אני ילדה יחידה עם שני הורים שאוהבים אותי. אני אף פעם לא ירצה לעזוב את העולם הזה. לא הייה לי בו שום דבר רע. אבל כול העולם הזה נמחק ונעלם ולא יחזור אלי יותר לעולם...
כעבור 7 שנים
רציתי לדעת מי האדם שעשה לי את זה?, מי האדם שהרס את כל עולמי?, מי האדם שגרם לי לא לראות יותר את הורי?, מי הוא האדם שגרם לי לשכוח את זהותי?. אני לא זוכרת כמעט כלום ממני, אותו אדם שעשה לי משהו וגרם לי לשכוח הכול. הוא השאיר לי רק שלוש זיכרונות, אני רק זוכרת שגרתי בבית הזה, אני יודעת שיש לי הורים וקרה להם משהו. ועוד זיכרון אחרון ומשונה, אני זוכרת דלת מזורה שנמצאת בסוף המסדרון של הקומה השנייה של ביתי. אבל למה אותו אדם השאיר לי דווקא את שלושת הזיכרונות האלה? לאין הם יובילו אותי?. החלטתי לחפש תשובה, התחלתי בחיפוש בכל הבית חיפשתי בכל פינה אבל לא מצאתי שום תשובה. נשאר לי רק עוד מקום אחד לבדוק בו תשובה, מקום שאף פעם לא הייתי בו, דלת שאף פעם לא הצלחתי לפתוח. הדלת שזכורה לי בזיכרון השלישי.
צעדתי במסדרון ביתי, הגשם בחוץ דפק על החלונות בחוזקה. לא אהבתי את העולם הזה, אין לי יותר תקווה להיות בו. איפה אמא ואבא? לא האמנתי שהם לא יהיו לידי יותר, לא יחבקו אותי יותר, לא יהיו שלי יותר. אני רק בת 13 לאין כל העולם היפה שחייתי בו נעלם. צעדתי לאורך המסדרון שבו הדלת נמצאת.
כל גופי רעד, המשכתי להתקרב לעבר הדלת, נשאר לי רק עוד חמישה צעדים.... פתאום עצרתי. הרגשתי שמשהו רע עומד מאחוריה. הכול היה כל כך שקט שמעתי רק את הגשם הדופק על החלון ופעימות ליבי. פתאום שמעתי מכיוון הדלת, תנועת סיבוב מפתח במנעול הדלת וחריקת הדלת הנפתחת על צירה. לא העזתי לזוז פחדתי להתקרב לדלת. אבל אין לי אפשרות אחרת, אם אני רוצה לדעת מי אני ומה קרה לי אני חייבת ללכת לראות מה יש שם. זאת ההזדמנות היחידה שנשארה לי לגלות את זהותי....
