פרק 1 :
״קדימה אנאבל מה את אומרת תבואי איתנו למסיבה הלילה?״ שמעתי את קולו המוכר של הארי נכנס לחדר המעונות שלי.
״כמה פעמיים אני צריכה להגיד לך לקרוא לי בל?״ גיחכתי, מרק לראות את החיוך המטופש על פניו, והבנדנה הזאת שמסביב לראש שלו שהוא לובש כל הזמן, הוא היה החבר הכי טוב שלי, וזה כאב שזה בחיים לא יהיה יותר מזה.
״זה כיף לעצבן אותך״ הוא התגרה. לקחתי את הכרית שנשענתי עליה וזרקתי אותה עליו.
״טרייסי הולכת לבוא איתנו גם?״ שאלתי בתקווה שהתשובה תיהיה שלילית. הארי הנהן את ראשו באיטיות לפני שפלט את המילים מהפה.
״קדימה בל, את לא יכולה להמשיך לשנוא אותה, היא אחותך החורגת״ הוא אמר בזמן שהוא עושה את דרכו למיטה ומתיישב על ידיי.
״ברור לי שאתה נורא מחבב אותה כי אתה מזדיין איתה כל לילה״ גילגלתי את עיניי.
״היא טובה בזה״ הוא צחק וחייכתי חיוך מזויף, למען האמת כבר התרגלתי לזה, החבר הכי טוב שלי שאני מאוהבת בו בסוד הוא ׳ידיד עם הטבות׳ של אחותי החורגת שכל הזדמנות שהיא מוצאת היא ממררת את חיי.
״בסדר אני אבוא״ נאחנתי והוא קפץ בשמחה.״את לא תתחרטי על זה אנאבל״ הוא נישק אותי בלחי לפני שהתקדם לדלת.
״בל!״ צעקתי לו לפניי שיצא, ״כן שיהיה״ הוא חייך את החיוך השובב שלו וטרק את הדלת. לקחתי את מחשב הנייד שלי הנחתי אותו על ירכיי והמשכתי לכתוב את העבודה שאני צריכה להגיש לאחד השיעורים מחר. אחריי שעה שלמה ששברתי את הראש על העבודה הזאת זרקתי את המחשב הנייד על המיטה והתחלתי להתארגן למסיבה שהארי רוצה שאני אלך איתם.
עיניי גיששו אחריי בגד יפה כלשהו בארון שלי, נעצרתי על שמלה בגוון בורדו מושכת אותה מהמדף. היא הייתה נראית יפה עליי, אהבתי איך שהיא הבליטה לי את האגן בצורה יפה.אבל באמת כל מה שחשבתי זה מה שהארי יחשוב כשהוא יראה אותי לבושה בה. הוצאתי זוג עקבים שחורים מהמגירה נועלת אותם במהירות.
לאחר כמה דקות שהתארגנתי הדלת נפתחה במהירות. ידעתי שזה חייב להיות הארי הוא היחיד שנכנס לחדר בלי התראה מוקדמת. הסתובבתי לפגוש את פניו של הארי ושאר חבריי הטובים. הרגשתי את עינייהם נעוצות בי.
״כדאי שנלך״ הרגשתי לא בנוח עם המבטים. צפיתי בצד באחותי החורגת טרייסי וחברתה הטובה היילי בבגדים מינימלים וקיוותי שאני לא הולכת לראות אותן עוד במשך הלילה.
הגענו לבית האחווה, כרגיל כמו כל מסיבה של סוף שבוע המקום היה מוצף באנשים, בקבוקי שתייה בכל מקום, מוזיקה רועשת, ובטח כרגע בכל חדר יש זוג ששוכב.
״את תשכחי ממנו הלילה״ נייל, היחיד שידע שאני אוהבת את הארי, אמר לי באוזן תוך כדי המוזיקה הרועשת, הוא החזיק בידו שתי כוסות אדומות והגיש לי אחת. לגמתי לגימה מהירה של בירה מרה. ראיתי איך שאר הבנים מתפזרים ומתחילים להינות ובעיקר להשתכר.
״איך נחזור למעונות כשכולנו הולכים להשתכר?״ גיחכתי אל נייל.
״כמו שאני מכיר את החברים שלי, אנחנו לא הולכים לחזור למעונות בקרוב״ הוא לקח לגימה גדולה מהכוס האדומה שבידו. המשכתי להסתובב בבית האחווה לוקחת לגימות קטנות מהבירה שלי, התרגלתי להגיע למקום הזה עם החברים שלי אבל לא הייתי ׳מעריצה׳ של המסיבות פה. עליתי במדרגות העץ עושה את דרכי לקומה השניה. אף פעם לא עליתי לפה, היו פה פחות אנשים, המוזיקה הייתה טיפה פחות רועשת, אך ריח האלכוהול עדיין נשאר חזק כמו תמיד. הרבה פחות אנשים רקדו פה, דלתות החדרים היו סגורות, הבנתי בדיוק בשביל מה הקומה הזאת.
״בחיים לא ראיתי אותך פה״ שמעתי קול מחוספס מאחוריי, הסתובבתי כדי לגלות נער, נראה בערך שנה יותר ממני, שיערו היה חום כהה ועיניו תואמות לצבע שיערו.
״אני באה מדי פעם״ אמרתי לבסוף.
״אני שון״ הוא חייך, ״אנאבל, אבל תקרא לי בל״ השבתי.
״אוקיי בל, אני אשמח לראות אותך בסביבה״ הוא היה חמוד, יכולתי להבחין בזה שהוא כנראה הולך להביא לי את המספר שלו בקרוב ואחרי כמה שניות גיליתי שצדקתי,
״זה המספר שלי, תתקשרי אליי אני פנוי השבוע״ הוא קרץ אחריי שהביא לי פתק קטן עם מספר פאלפון שהכנסתי לארנקי.
״מי זה היה?״ שמעתי את הקול שאני אוהבת כל כך. ״סתם, מה זה משנה לך?״ הסתובבתי אל הארי. ״אני דואג לך״ הוא אמר כשירדנו במדרגות לקומה השנייה. התיישבנו באחת הספות ולאט לאט התחלתי לשתות יותר ויותר.
״אני אלך להביא לנו עוד תשארי פה״ הארי אמר הולך לכיוון חבית הבירה שהייתה ממוקמת מטרים ספורים מאיתנו. נשענתי עם ראשי על ספת העור עוצמת את עיניי לכמה שניות מנסה לשכוח מהכל.
עבר בערך עשרים דקות מאז שהארי אמר שהוא הולך להביא לנו שתיה, מה נסגר איתו?, ליד חבית הבירה הוא לא היה, ושאר הבנים גם לא ראו אותו. החלטתי לעלות לקומה השנייה שוב לבדוק אולי הוא עלה שוב לשם. אך הוא לא היה שם.
״אח.. הארי״ שמעתי קול מוכר, ידעתי בדיוק של מי הקול הזה היה, ידעתי בדיוק מה הם עושים שם. ״אוח״ מילמלתי בעצבים וכיווצתי את שפתיי לפי שרצתי במהירות מחוץ לבית האחווה יושבת על המדרכה המלוכלכת כשראשי מושפל.
״היי מה קרה?״ נייל שאל מניח את ידו על גבי. ״כ-כלום, אני רק רוצה ללכת חזרה לחדר שלי״ ניסיתי לומר מבלי לתת לו לשמוע את קולי השבור.
״זאת תיהיה בעיה, אף אחד מאיתנו לא בדיוק פיקח מספיק כדי לנהוג ומהריח של הפה שלך אני משער שגם את״ הוא אמר מתיישב ליידי.
אז אני מניחה שאני תקועה פה להמשך הלילה...
