כשאהיה

א

האדם הראשון שהוא רצח היה רנדומלי לחלוטין, אבל הוא זוכר בבירור את האירוע ההוא, את פניו שהוכתמו בדם חם וריחני. ייתכן והוא לא נבחר רנדומלית, כנראה שגורל העולם הביא את אריאן לרצוח דווקא את האדם הזה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלו, והוא אהב את זה כל כך, את הבאים אחרי הראשון הוא כבר בחר בדקדקנות רבה - כדי לוודא שייווצר מצב שבו אף אחד ממקרי הקניבליזם לא יהיו קשורים אחד בשני.

באחד מהלילות האלו, כשאריאן יצא לטרוף הוא פגש בבחורה אחת, יפה מכף רגל ועד ראש. היא הייתה רקדנית בלט שהרבתה ללכת לפאב ההוא אחרי האימונים שלה. היא בדיוק ברחה מאדם אחר שהציק לה כשאריאן הבחין בה מחוץ לדלת האחורית, בשעה שהיא יוצאת ונכנסת אל הסמטה האפלה - רשת הצייד של אריאן וכנופייתו.

זה היה התור שלו לצוד. בכנופיה חולקו תורות הצייד לכל האנשים - בכל שבוע חבר אחר היה הולך אל המקום שנראה לו נכון, מחכה לטרף, אוכל קצת מהבשר החי, ומביא את השאר לבישול עם כל הכנופיה. את השאר מלבד הראש. אף חבר כנופיה מעולם לא לקח את הראש, הם תמיד השאירו אותו ברשתות הציד כי הם לא רצו שאנשים יוגדרו כנעדרים.

האישה הזו הייתה עשויה מבשר טוב. מגיעה ממשפחה עשירה כנראה. אבל לא נורא, את התכשיטים הוא יכול לקחת ולמכור בשוק. פשוט ברגע האמת הוא פחד. לא פחד, אך לא היה מסוגל לצוד אותה. הוא לא יכול לשחרר אותה, ולא יכול להביא אותה חיה אל הכנופיה. בקרוב אריאן יברח מהר ורחוק, אבל לא עכשיו. עכשיו הוא יישאר להסתנוור מהתכשיט האמיתי שלה - היא גורמת לו להרגיש חמלה, ואולי במקרה גם רגשות מעוררי חולשה אחרים.

היא כבר הבחינה בו. שניהם יחד בוהים אחד בשני, פתאום היא כבר יושבת קשורה והוא עומד מעליה. הוא רכן אליה ודרש את שמה, כי לא ידע מה לעשות.

"קח מה שאתה רוצה" אמרה האישה בפחד. התחננה לחייה וציפתה ממנו לשחרר אותה תוך כמה דקות. היא בכתה. הסתגרה בתוך עצמה ובכתה, כל כך בכתה. עשתה מין סימן מוזר כזה לאלים ומיד חזרה לתנוחה הסגורה, ובכתה. בכי חזק ורועם, שהיה ניתן לשמוע אותו מרחוק. מזל שהמוסיקה בפאב נשארה חזקה יותר.

"מה השם שלך?" שאל שוב. הוא לעולם לא יידע, בימים שלנו הוא יושב על מיטתו יום-יום וחושב, מנסה לנחש את השם יקר הערך הזה. הוא לא זוכר, כי הוא לא יודע. היא מקשיבה לו אי שם וצוחקת. הוא יודע שהיא צוחקת. הוא שומע אותה צוחקת.

היא קמה בפתאומיות וצעדה שלושה צעדים חלשים. מסכנות פניה, האף הסולד והיפה. היא נפלה בדיוק עליו. החבל שקושר את רגליה עשה את העבודה. נהדר, לא כך? אריאן נהיה עצוב מבפנים, ולא ברור לו מדוע. מה קורה אצלו?

הוא ניגש להרים אותה, והיא התפתלה בזריזות ובעטה באוויר. לא ברור אם הוא עושה את זה מכאבים או מפחד. הוא קרא את הספרות בשעון, עוד חצי שעה הוא כבר אמור להגיע אל הכנופיה עם הבשר. כשהגיע אליה הבכי שלה נהיה צורם ומר. הוא הרים אותה על כתפו ולא הרגיש אף אחת מהמכות שנתנה לו בגב.

ואז זה קרה, דלת הפאב האחורית נפתחה ויצא ממנה איש חסון שכתפיו רחבות ופניו הנחושות חיפשו בסריקה זריזה אך חודרנית את מקור הצעקות. אבל אריאן עם האישה כבר היו חבויים עמוק באפלה. האיש נכנס בחזרה לפאב.

האיש הבא שייצא מהדלת ההיא, קצת אחרי חצות, כבר יימצא את הגופות. יומיים לאחר מכן יהיה החשוד העיקרי, ולאחר שבועיים יעלה להעיד בבית המשפט תחת שמו החוקי - דני.