why am i here

עוד יום זוועתי בחיי

התעוררתי לקולות צורמים של ציפורים מצייצות שגורמות לרצות לחנוק כל מה שזז, ומה שלא זז להזיז ואז לחנוק. אני נשטף תחושת דיכאון כשאני מגלה שאני בבית הרעוע והמתקלף ששהיתי בו לאורך כל חיי.
אני קם באנחת כאב מהספה הנוקשית ונעמד כמו נכה. הרחתי לרגע את הבגדים שלי והתוצאה הייתה מגרנה מעוצמת הסירחון שאני מפיץ.
הלכתי באיטיות למקלחת שבקומה העליונה
וקיוויתי שלא אתקלח בתור גופה בגלל המים הקרים שכנראה נשארו בשבילי.
לפתע כאב חד מפלח את הכתף המעוכה שלי ואני גונח בכאב.
נפלתי בתשישות מוחלטת על הרצפה ,אמא שמעה את הראש ובאה לבדוק שאני חיי.
"יונגייי, מה אתה עושה על הרצפה?"
היא צווחה בבהלה.היא נורא מגוננת בזמן האחרון." אני חיי אמא ,רק רציתי להתקלח לפני שחוש הריח שלי ייתנוון."
היא צחקה בהקלה ועזרה לי לקום לחדר ולהוציא בגדים מהארון. לאחר מכן היא הכינה לי אמבטיית קצף שאני כנראה ארקב בה מעונג.
פשטתי את בגדי המצחינים והבטתי במראה על גופי הרזה והעלוב.
נגעתי בצלקות שהזכירו לי מי אני , ושאני סתם עוד ישות מיותרת בעולם.
נכנסתי לאמבטיה ויצאתי רק אחרי שעתיים.
אמא כבר הלכה לעבודה והשאירה אותי לגנוח למוות.
שוטטתי בבית כדי למצוא תעסוקה ,לבסוף החלטתי לעלות לחדר ולצייר .
כעבור חצי שעה הגעתי לתוצאה שאליה רציתי .

ירדתי לאכול ארוחת צהריים כשנזכרתי שאני לא יודע לבשל . אז הזמנתי פיצה כי יותר קל לאכול את זה מלשרוף טוסט וכנראה גם את כל הסביבה ולגרום לנזק מוחי אצלי כתוצאה מטמטום שופע.

הפיצה סוף סוף פאקינג הגיעה וכרגע אני מאוד מעריך את השליח. אכלתי חצי משולש והרגשתי כאילו דחפו לי מערבל בטון לקיבה.
קיבלתי הודעה מאבא שמזכיר לי לקחת את הכדורים כדי שלא יהיה לי זיהום בכתף .
אחר כך נזכרתי במה שקרה אתמול בבית חולים. נזכרתי באח הרפואי המהמם שעזר לי,
אפילו לא הספקתי לדבר איתו. (יונגי הוא ביסקסואל עם העדפה לבנים),חזרתי לחדר כדי לבהות בתקרה כי זה מה שאני עושה כשאני בדיכאון.
ושוב מצאתי את עצמי מתעסק בשאלה למה אני בכלל אני חי?
אני עוסק בשאלה הזאת מהזמן שבו יצאתי מהארון. זאת עוד סיבה למה אף פעם לא היו לי חברים. אני מרגיש כאילו אין לי זכות קיום.
לכן אני לא רוצה את זה. אני לא יודע מה התפקיד שלי בעולם.אולי בכלל אין לי. אני מיואש כבר מלנסות להתאים את עצמי לחברה המזדרגגת .אני לא משמעותי בשביל אף אחד ,אז אני שואל בכנות,למה אני כאן?
להורים שלי יהיה יותר טוב בלעדי.אני נטל, משהו שהיה בדרכו למזבלה ובטעות נשכך בדרך. לפתע הרגשתי נוזל חם זולג באיטיות במורד הלחי שלי. התייפחתי לתוך הכרית שכבר איבדה צבע, מכל הפעמים בהן בכיתי.
נשמעה דפיקה בדלת ואני קמתי מחוסר ברירה.נדהמתי לראות שזו לא אמא או אבא .זה לא יכול להיות הוא,רציתי לצרוח, הוא אמור להיות מת!!! כשלתי אחורה המום . לבסוף סיימתי להיות מופתע וגמגמתי:"ה-הי נאמג'ון"...

יונגי שלי גדללללל
אני לא רוצה שהוא יגדללל😭😭😭

הדבר הזה צריך להישאר קטן לנצחח⁦❤️⁩😭