Trust Me

פרק 1

זהו הוא היה היום הראשון לבית הספר, אדוארד היה מאוד עייף מכיוון שלא נירדם במשך כל הלילה. הוא לא נרגש ללכת לבית הספר החדש, ההפך, הוא קם עם אנרגיות ומחשבות שליליות על בית הספר, המורים והתלמידים בו.
"ארוחת הבוקר מוכנה!" צעק אביו מהמטבח בקומה הראשונה.
אדוארד נשאר עוד כמה דקות במיטה והבין שאין לו ממש ברירה אלא לקום ולהתארגן למקום חדש עם אנשים חדשים.
כמו כל תלמיד תיכון, קם אדוארד וצחצח שיניים, התלבש וסידר דברים אחרונים לפני שירד לארוחת הבוקר.
"בוקר טוב אדוארד" אמר אביו
"בוקר טוב אבא..." אמר אדוארד, מוטרד מהיום שמצפה לו בבית הספר החדש, עם חששות לגבי התלמידים השונים ותחומי עניינם. אדוארד ממש אהב דברים על טבעיים, לקרוא דברים מעניינים לצלם תמונות ולחקור, הוא לא ממש היה בטוח שאנשים היו מתחברים אליו בגלל רוב תחומי העניין המוזרים שלו שלא ממש מתאימים לכל אחד.
"אד למה אתה נראה טרוד כל כך? זה בגלל בית הספר החדש? אתה יודע שעברנו לכאן בגלל פטירתה של אמ-"
"כן אבא אני יודע שעברנו לכאן בגלל אמא, אתה לא צריך להזכיר את זה שבגדת בה ושבוע לאחר מכן היא נהרגה בתאונת דרכים" , קטע אותו אדוארד.
"אדוארד פטרסון! אתה לא תדבר אליי ואל אמא ככה אתה שמעת??, אבא היה מאוד עסוק בזמן האחרון עם ועידות וישיבות-"
"אז אני מבין שהועידות והישיבות שלך היו עם גברת מארשל נכון?! ומה פתאום אכפת לך מאמא שאתה מזכיר לי איך לדבר אליה?! אין לך זכות בכלל!", שוב קטע אותו אדוארד, עצבני על העבר משפחתו, הוא לקח פרוסת לחם עם חמאת בוטנים, שם את תיקו על גבו ויצא מדלת הבית בעצבנות.

"אני לא מאמין! אני פשוט לא מאמין! אני הרסתי הכל!" צעק מר פטרסון, אביו של אדוארד בעודו דופק את ידו על השולחן.

אדוארד עלה על אופניו והחל לנסוע לבית הספר שהיה במורד ההר בו הוא ואביו גרו.
אדוארד שם לב לאדם נוסף יורד במורד ההר אך לא ממש התייחס לכך.
"היי!" צעק אותו אדם בעודו מתקרב אל אדוארד.
אדוארד לא שם לב לאותו אדם, הוא לא רצה לתקשר עם אף אחד.
"היי אתה! תסתכל אחורה!" שוב אמר האדם.
אדוארד הוסח וניסה להסתכל אחורה אך בלי נסיון מוצלח נפל מאופניו בעוד שאותו אדם השיג אותו.
"היי! אני כל כך מצטער! אני לא התכוונתי אני באמת באמת באמת מצטער! בוא אני אעזור לך לקום, אתה צריך פלסטר? מים?" הציע לו אותו אדם שנראה לבוש באותה תלבושת בית ספר כמו של אדוארד ולשניהם יש דיסקית של שנה שניה בתיכון.
"לא... לא... זה בסדר זאת הייתה הרשלנות שלי..." אמר אדוארד בעודו מגרד בראשו מהנפילה.
היה רגע קט של דממה ואמר התלמיד "היי נעים להכיר, אני מייק! אני גם גר על ההר וגם הולך לאותו בית הספר כמו שלך. אני מצטער, אני ממש התלהבתי מזה שסוף סוף יש מישהו שגר על ההר והולך לבית הספר הרגון כמוני..." אמר מייק וגירד בראשו במבוכה.
אדוארד ציחקק בעודו קם מהרצפה בעזרת ידו של מייק ואמר "נעים מאוד, אני אדוארד, עברתי לפה לא מזמן וכנראה לא ראית אותי כי הייתה חופשת קיץ והייתי כל הזמן בבית".
שניהם התחברו ורכבו יחד לבית הספר במורד ההר.

~רינג רינג רינג
צילצל פעמון בית הספר בדיוק בזמן שאדוארד ומייק הגיעו למגרש האופניים בבית הספר.
אדוארד ראה המון תלמידים רצים במורד המסדרונות, אבל לרוב אלו היו תלמידי שנה ראשונה בתיכון.
"אה אל תשים לב אליהם, תלמידי שנה ראשונה בתיכון תמיד מעצבנים ורועשים זה לא משהו שאפשר לשנות". אמר מייק ושניהם ציחקקו.
אדוארד הוציא מהלוקר שלו ציוד לכיתת האנגלית שלו ובזמן שנעל את הלוקר והסתובב ראה מישהי מהצד, שנראתה... די בודדה.
"אדוארד... היי אדוארד! על מה אתה מסתכל?" אמר מייק
"אה? מה?" אמר אדוארד בבילבול בעודו עדיין מסתכל על אותה הנערה הבודדה יפייפית התואר.
"אדוארד שאלתי על מה אתה מסתכ-" הבין מייק, המשיך ואמר "זאת הילני, התלמידה הכי חכמה ויפה בכל הרגון... היא תמיד נמצאת לבד מסיבה כלשהי, אבל כולנו בסדר איתה"
אמר אדוארד "תודה על המידע מייק" ושניהם החלו ללכת לכיוון כיתת האנגלית שלהם.
אדוארד הרגיש משהו מוזר באותו הרגע, הוא לא הרגיש משיכה מסויימת או הידלקות, הוא הרגיש שעומד לקרות משהו. הוא לא היה בטוח אם זה טוב או רע אבל הדבר היחידי שהוא ידע שזה בא מאותה נערה...

אדוארד

מייק