התאריכים אינם הגיוניים מהסיבה שהתאריכים עתידניים מחלק מסויים של הסיפור. ככה הרגשתי לנכון לבנות את ציר הזמן של העלילה.
הפערים בין הקטעים אותם הילד כותב אינם אחידים. לעיתים הוא יכול לכתוב כמה פעמים בחודש, לעיתים כמה פעמים בשבוע ולעיתים פעם בחצי שנה. ממש כפי שמתחשק לו. הוא גם חושף לפני חברו הטוב היומן, מה שהוא רוצה לחשוף ובקצב שלו.
אני הכותבת נותנת לכם להיות חלק ממסע חייו של הילד הקטן והטהור הזה מהרגע בו נפשו הקטנה והעדינה הוכתמה בדם אדום ועד לשעה בה נפשו משחירה כשהוא נושא לבד את משאו הכבד על כתפיו הזעירות והשבריריות. אני מקווה שליבכם יהיה איתו כשהוא מתגלגל מהפחת אל השחת וגם כאשר לבכם כואב את כאבו תוכלו לחייך עימו שעה שיצחק כי לפעמים החיים יכולים להיות אירוניים ולפעמים אף משעשעים. כי זכרונות הם שברירים של עצב בדיוק כמו שהם שברירים של שמחה.
כי הרגש הוא אינו שחור ולבן. כי הכאב הוא לא תמיסה טהורה של סבל. כי החיים פנים שונות להם בעבור כל אחד ואין מסעו של האחד דומה לשל חברו.
וכיוון שאין שחור ולבן ואין אני או אתה, כולי תקווה שאי שם בין השורות ואי שם בין סיפוריו של הקטן הזה ימצא כל אחד את הילד שהיה בעצמו וימצא מקום להזדהות עימו.
אני הכותבת שמחזיקה את רסיס נשמתו של מלאך קטן ועצוב קרוב לליבי מקווה שתהיה קריאה מועילה.
YOU ARE READING
Black Hole
Random"הזמן הוא כמו חור שחור. ככל שאתה מתקדם אתה מאבד את הראייה, ככל שאתה צועד ישר אתה מאבד את האוויר שלך. לפעמים החיים מרגישים כמו קו זמן שמוביל ישר לגיהנום, ולפעמים החיים נראים כמו אלפי אלפי דרכים שלאף אחת אין שום יעד או יעוד. ואז משתלטת עלייך הרגשה שכב...
