On The Table

13

אוף אולי זה לא תירוץ להעלמות שלי אבל כיתה יא זה כיתה ככ קשה ואני בקושי מצליחה לתפקד אז אומנם לוקח לי מלא זמן אבל זה רק בשביל שהפרקים לא יצאו פרקים של 300 מילים , בעוד שבוע אני מסיימת ללמוד ונכנסת לתקופת בגרויות , נשארה עוד מתכונת אחת בלבד שתגיע גם היא עוד שבוע וחצי , אני מקווה שאתן סובלניות אליי למרות שאני ממש מעצבנת ואם הייתי אתן כבר מזמן הייתי מרביצה לעצמי , קיצר תהנו וסליחה ❤️

****

ההליכה לקבר גורמת לתחושת המועקה לגדול , מאור הולך לצידי אוחז בידי בחוזקה שמשקפי השמש מסתירות את עיניו האדומות , אני צופה באמי הולכת במעלה ההר אל הקבר שמשני צדדיה דודה שלי ודוד שלי מחזיקים אותה שלא תיפול בטעות , אני נעצרת לכמה רגעים מנסה לנשום סדיר ונכשלת בניסיון לגמריי. מאור מניח את ידו על גבי מסמן שהוא איתי ושאני אקח כמה זמן שאני צריכה. החולצה של אבא מולבשת על גופי מגיעה כמעט עד לברכיי , הריח שלו עוד ספוג בחולצה בגלל הבושם שאמא מרססת על החולצות כל שבוע , את הבושם של אבא. אני עוצמת את עיניי בחוזקה בעוד שאנשים עוברים לידינו מטפסים גם הם לקבר של הגיבור שלי. הר הרצל נראה שונה משנה לשנה , נוספים עוד קברים שרק מסמלים לי שלא רק אבא שלי הוא גיבור , שהוא רק חלק קטן מכל האנשים שהקריבו את החיים שלהם כדי שאני אוכל לעלות לקבר של אבא שלי. אני חוזרת לאחוז בידו של מאור ואנחנו ממשיכים להתקדם , השיחה עם יובל עוד מהדהדת בראשי ואני מנסה להתעלם ממנה לגמריי.

שלושה ימים לפניי 09/10 , 16:10

דפיקות נשמעות על דלת ביתי אני פוסעת לעברה פותחת אותה בחשש גדול ממה שעומד לבוא. יובל משחקת באצבעותיה כאשר היא נכנסת לביתי , היא מתיישבת על כסאות הבר במטבח , אני מגישה לה כוס מים ומתיישבת מולה עם הכוס שמזגתי לעצמי
"למה התחלת להתנהג ככה" הקול של יובל עושה לי רע בראש לכמה שניות ואני במהרה מנערת אותו מסתכלת לעברה
"איך זה ככה" שאלתי צופה ביובל מגלגלת את עינייה
"כמו שאת מתנהגת עכשיו , מה השתנה אביגל ? אוראל שם עלייך אז הפכת להיות זונה?" יובל שואלת בעצבים ואני מגחכת בזלזול ללא כוונה של צחוק
"בשביל זה באת? לקרוא לי שוב זונה? את יכולה ללכת תודה על הביקור" הגבתי לדברייה בחוסר עיניין לוגמת מכוס המים שלי שומעת את האנחה של יובל
"אני שואלת למה ההתנהגות שלך כזאת אביגל."
"ההתנהגות שלי לא כזאת יובל , אני לא כמו הדס או כמו ליאל , אני אביגל אנחנו החברות הכי טובות מהיסודי ואת רואה את ההתנהגות שלי כמו התנהגות שלהן , כנראה שאת לא מכירה אותי מספיק טוב" השמות של הבנות מהשכבה יוצאות מפי עם גועל , היא חושבת שההתנהגות שלי כמו שלהן.
"אני לא חושבת שאת כמוהן אבל תסתכלי על עצמך , שורטים , עגיל בטבור , חולצות בטן , ח-"
"תעצרי את עצמך ומהר , הלבוש שלי זה מה שאני מחליטה ללבוש , להזכיר לך כמה רצית עגיל בטבור ? אם אני עשיתי אני זונה ואם את תעשי את סבבה?"
"כן מה יש לך תראי איזה עגיל עשית של זונ-"
"את אשכרה אמרת כן? יובל את מוזמנת להעיף את עצמך מפה את כבר לא רצויה בבית שלי. כנראה שמאור צדק , את מקנאה בי."
"מקנאה בך? למה מי את בכלל שאני אקנא בך חתיכת זונה מטומט-"
"עוד מילה יובל נשבע לא יגמר לך טוב" אוראל פוסע אליי מנשק את שפתיי קלות , איך לא שמעתי שהוא נכנס
"נשבעת אתם מתאימים , זוג מפגרים" יובל לוקחת את החפצים שלה יוצאת מביתי בטריקת דלת חזקה.

הווה 12/10 , 12:19

מאור ואני מתקרבים אל הקבר , קבוצת אנשים כבר התאספה סביבו , אני לא מצליחה להוציא מילה מפי , הוא יבש מדיי. אני מושכת בידו של מאור שיסתכל לעברי והוא מבין ללא מילים מתהלך איתי לספסל הקרוב ואנחנו מתיישבים עליו. אני לא יודעת הרבה דברים על הנפילה של אבא שלי , תמיד התחלתי לבכות שהיו מזכירים את זה ובורחת להיות עם עצמי לבד. מאור לעומתי היה יותר בוגר , הוא חקר מבוקר עד ערב כל דבר ודבר שקרה במבצע , לקח לשנינו זמן לעכל , אני הייתי בת 12 ומאור היה בן 18 כמעט , מאור עבר עשרות פסיכולוגים בעוד אני לא עברתי אפילו אחד , היום ששלושה חיילים הגיעו למפתן הבית והודיעו על הרגע , שאבא שלי כבר לא יבוא הביתה על מדים ויביא לי את הטילון האהוב עליי מהמכולת של דוד כל יום , שאין מי שיקח אותי לאימון כדורגל בכל יום רביעי בערב. זה היה היום שמוטט את המשפחה שלנו לגמריי , מאור הדרדר לחלוטין ואמא לא הייתה מסוגלת לצאת מהמיטה מבלי להשאיר שביל דמעות בעקבותיה ורק אני שתקתי , דמעתי במשך שלושה חודשים ואחריהם פשוט שתקתי.
מאור מחבק את גופי אליו נושק לראשי באיטיות כאשר אנו רואים את אמא על הברכיים מנשקת את המצבה של אבא.

אתמול 11/10 , 10:09

אני יושבת מתחת לעץ הזית הזקן שנח בחצר בית הספר מחכה שאוראל יגיע כמו שקבענו , צליל הודעה בוקע מטלפוני ואני מניחה שהוא מודיע לי על כך שהוא בדרכו אליי , עוד שלושה צלילים ואחריהם מגיעים עוד ועוד ואני נכנעת מרימה את הטלפון צופה בסרט שהועבר בשלושה קבוצות של השכבה , קבוצה אחת של נוער יא בעיר ובפרטי משלושה אנשים : יובל , קארין , ומספר לא מזוהה.
אני מחליטה להיכנס להודעה מהמספר הלא מזוהה , גם ככה אצל כולם זה אותו הסרטון , אני לוחצת על פליי והסרט מתחיל להתנגן

׳אז היום העשירי באוקטובר ואוראל שלנו עומד לקבל איידס מהכלבה פה׳ צחוק נשמע ברקע והמצלמה מתפקסת , אוראל עומד מעל מישהי שנמצאת על המיטה על ארבע , היא ערומה לחלוטין בעוד אוראל רק עם חולצה עליו
׳זונה בת זונה׳ הקול ברקע נשמע שוב ואני מרגישה דמעה שיורדת על לחיי , אוראל תופס במותנייה ומתחיל להגביר קצב
׳רוצה למסור משהו לאומה?׳ צחקוקים נשמעים שוב ואוראל רק מרים את ידו מפנה אצבע שלישית למצלמה
׳כולכם בני זונות׳ הוא תופס בשיער של הבחורה והסרטון נגמר.

"קטנה" קולו נשמע ברקע ואני קמה במהירות מהאדמה שדמעות זולגות על לחיי "מה קרה? מישהו פגע בך?" אוראל שואל בדאגה מזוייפת לחלוטין , אחרי מה שראיתי הוא לא דואג לי , סתם שחקן.
"אל תתקרב אליי יותר , אף פעם" אני מושכת באפי
"מה יש לך אביגל" הוא מתקרב אליי ואני רק צוחקת צחוק חסר הומור לחלוטין. אני פותחת את הווצאפ שלי שנית מראה לאוראל את הסרטון שרץ בכל הקבוצות ופרצופו מחוויר
"גלי.." הוא מנסה להתקרב שוב ואני מתרחקת במהירות
"אני לא רוצה להיות לידך , תלך מפה אוראל" הקול שלי סדוק והוא מנסה להתקרב בפעם השלישית "אני נשבעת לך זה לא יגמר טוב תעוף ממני!" אני פורצת בבכי חוטפת את טלפוני מידו ובורחת מהמקום , זה היה טוב מדיי בשביל להיות אמיתי.

הווה 12/10 , 12:31

אני ומאור מתקדמים אל הקבר בזמן שקבוצת האנשים מתחילה לזוז , אמא עדיין על הרצפה מניחה את ראשה על המצבה של אבא.
אני יורדת על ברכיי מצידו השני של הקבר מניחה את ראשי על המצבה וממלמלת מבלי סוף
"אני מצטערת אבא".