איש איש בשריטתו יחיה

היי, את.

הי, את. כן את. תסתכלי עלי רגע עם העיניים הירוקות דבש שלך,
תקשיבי לי.
הי, את. זאת שקשה לה. זאת שהחיים שלה כל כך דפוקים. זאת שהדבש נשאר לה רק בעיניים.
הי, את. את שומעת אותי?
זה יהיה בסדר. מתישהו זה יקרה. זה חייב להיות. כן, מגיע לך.
הי, את. בבקשה תאמיני שאת שווה.
למרות שאת ההשתקפות שלך במראה, את לא אוהבת.
הי, את. תפסיקי רגע לגלגל עוד סגריה, תקשיבי לי.
תקשיבי לעצמך, למרות שהדבר שאת עושה הכי טוב הוא להקשיב לאחרים ולנסות לעזור להם. והי, את גם מצליחה. כי נחשי מה, את דמות להערצה.
הי, את. תני לזמן לעשות את שלו ,
זאת קלישאה ואת שונאת קלישאות אבל גם אוהבת אותן כי אנחנו כולנו קלישאות.
הי, את. כן את אני יודעת שאת שומעת אותי,
מרגישה אותי,
רואה בי את הצדדים הכי חשוכים שאני מנסה להסתיר בחולות אינסופיים
אבל הי, אני גם רואה אותך,
אני שומעת אותך,
את החשכה שאת מסתירה מתחת לכל האור שאת מפיצה.
המצית שאת מדליקה איתה את הסיגריה היא את. האש הזאת שתמיד שם כדי להדליק אחרים, אבל את עצמך פחות.
את מסתירה את עצמך מתחת עטיפה שלקלף אותה כמעט ובלתי אפשרי
והי, הרגשתי את האש הזו. אותך. והרגשתי כאב.
כאב שלא נגמר
למרות כל האמירות
למרות כל ההבטחות
למרות כל הנסיונות
מצית שלעולם לא נגמרת
ימים שלמים של כאב
ואין עם מי לחלוק
דקה מלהתמכר, רגע מלהשתכר
כדי להשתחרר ממי שאת.
הי, את. את מדהימה. את הדבש של כל הסובבים.
הי, זאת קלישאה, שאת שונאת. או בעצם אוהבת בהכחשה מתונה.